. מעברים לבעלי חיים ופתרונות טכניים אחרים הגישה הכללית.1 צמצום אפקט החיץ: מעברים עיליים.2 צמצום אפקט החיץ: מעברים תחתיים.3 מניעה וצמצום של תמותת בעלי חיים ושל אפקט החיץ.4 צמצום אפקט החיץ ותמותת בעלי חיים: פתרונות נוספים.5 89
90
תקציר בפרק זה מוצג ארגז כלים מערך של אמצעים שיכולים לשמש למיתון השפעות הקיטוע של בתי גידול. מרבית האמצעים מיועדים לצמצום אפקט החיץ ולהגברת הקישוריות על ידי יצירת רצפים ומעברים לבעלי חיים מתחת מפלס הכביש ומעליו. אמצעים אחרים מיועדים למניעת תמותה של בעלי חיים ולצמצומה על ידי הכנסת שינויים בתשתית עצמה ובגבול שבינה לבין השטח הפתוח. על פי רוב בוחרים להשתמש במשולב בכמה אמצעים משלימים, בהתאם לצורך הנובע מההקשר המקומי..1 הגישה הכללית.1.1 איך להשתמש בפרק זה תיאור אמצעי המיתון פרק זה מתאר אמצעים טכניים ספציפיים measures( )mitigation המיועדים למזער ולמתן את ההשפעות השליליות של קיטוע בתי גידול על ידי תשתיות התחבורה )ראו פרק 3(. כל אמצעי למיתון השפעות הקיטוע שמופיע בפרק זה כולל תיאור כללי של האמצעי ומידע לתכנון המפורט, המלצות להתאמות של מרכיבי התשתית שמיועדות להגביר את השימוש באמצעי המיתון על ידי בעלי חיים, ולבסוף נקודות לתשומת לב מיוחדת. פרטי תכנון נוספים מובאים אם יש להם חשיבות מיוחדת להבטחת התפקוד של אמצעי המיתון. עם זאת, מדריך זה אינו מתיימר להציג הנחיות תכנון מפורטות למהנדס ולאדריכל הנוף )מהמידע שלהלן אפשר לגבש הנחיות תכנון או לגזור הנחיות מפרטיות. אין כאן ניסיון ליצירת פרטים עקרוניים מנחים מלו וים במפרט טכני כיוון שלכל פרויקט דרושות התאמות ספציפיות(. יש ארצות אחדות שפורסמו בהן מדריכים המציגים מידע מפורט יותר )ראו נספח 10.2(. מצב הידע הקיים אמצעי מיתון מסוימים נבדקו היטב והצטבר לגביהם ידע לא מבוטל. אמצעים אחרים הם חדשים יותר ונתונים עדיין בשלבים של פיתוח וניסוי. כמות המידע המוצג לכל אמצעי משקפת פער זה, ומביאה את הידע והניסיון העדכני, לעתים בשונה מהמלצות שהופיעו במדריכים מוקדמים יותר, או מתוך שאיפה להתאימם לתנאים הייחודיים בישראל. כמה מהאמצעים שעדיין מצויים בשימוש נרחב בעולם נמצאו כלא-יעילים. לעתים הם מוזכרים בטקסט אך לא מוצגים לגביהם פרטי תכנון כיוון שהשימוש בהם אינו מומלץ עוד. מבנה הפרק פרק זה אינו מיועד לקריאה נפרדת. מיתון השפעות הקיטוע של בתי גידול מתחיל בתכנון כללי של תשתיות, שבו להימנעות מקיטוע ניתנת עדיפות ראשונה. חשוב שהשימוש באמצעי מיתון מסוים יהיה חלק קטן מפתרון אינטגרטיבי )משולב וכוללני(. לכן, לפני שניגשים לתיאור המפורט של אמצעי מיתון כלשהו, רצוי לעיין בפרקים 6-4 ולהכיר היטב את הגישה הכללית לתכנון המכוון למזעור הקיטוע והשפעותיו. בסעיפים.1.8-.1.2 מוצג מידע בסיסי על טיפוסי האמצעים, על תפקידם, על הק ש ר בין השימוש באמצעי מיתון שונים ועל האופן שבו יש לבחור את המתאימים ביותר מביניהם. אמצעים שונים אמנם מתוארים בנפרד לשם הבהירות, אך פעמים רבות נדרש לצרף ביניהם. בסעיפים.3-.2 מתוארים טיפוסי המעברים השונים: סעיפים אלה מתמקדים במעברי רצף ובמעברים לבעלי חיים מכיוון שהם האמצעים הייעודיים לצמצום אפקט החיץ של התשתית ולהגברת חדירו תה permeability(.)infrastructure סעיפים.5-.4 מציגים טווח של אמצעים משלימים נוספים המיועדים למיתון השפעות הקיטוע ולצמצום התמותה..1.2 טיפוסי אמצעים ותפקודם העיקרי 91 יצירת קישוריות לעומת צמצום התמותה האמצעים לצמצום קיטוע בתי גידול ולהגנה על בעלי חיים לאורך תשתיות תחבורה נחלקים לשתי קבוצות ראשיות לפי תפקודם העיקרי )איור.1(: יצירת קישוריות: אמצעים אלה מצמצמים את הקיטוע במישרין ומגבירים את הקישוריות. הם כוללים מעברי רצף אקולוגיים ומעברים לבעלי חיים )עיליים ותחתיים( המספקים אפשרויות למעבר בין בתי גידול שנפגעו מפיתוח תשתיות תחבורה ומהפעלתן. צמצום התמותה: אמצעים אלה מצמצמים את התמותה הכרוכה בפעילות התחבורה, תוך שיפור בטיחות הנסיעה לנוסעים, וכך מקטינים את ההשפעה של תשתיות תחבורה על אוכלוסיות בעלי חיים.
דגש: יצירת קישוריות דגש: יצירת קישוריות דגש: צמצום התמותה מעל התשתית תחת התשתית אמצעים ספציפיים התאמת בית הגידול התאמת התשתית גידור ).4.1( גורמי הרתעה מלאכותיים ).4.2( שלטי אזהרה ומערכות התרעה עם חיישנים ).4.2( הסרת צומח ).4.3( נטיעת צומח ).4.3( מעבר רצף ).2.1( מעבר עילי לבעלי חיים ).2.2( מעבר עילי רב- שימושי ).2.3( מעבר בין צמרות ).2.4( גשר ארוך )viaduct) (.3.1( מעבר תחתי ליונקים גדולים ).3.2( מעבר תחתי רב- שימושי ).3.3( מעבר תחתי עם זרימת מים ).3.4( מעבר תחתי לחולייתנים בינוניים וקטנים ).3.5( מעביר מים מותאם לבעלי חיים ).3.6( מנהרות לדו-חיים ולזוחלים ).3.( מחסומי רעש ).4.4( התאמת השוליים, השפה והמפרדה ).4.4( רמפות יציאה מתעלות ניקוז ).4.4( התאמת רוחבו של הכביש ).5.1( התאמת התאורה המלאכותית ).4.4( איור.1: טיפוסי האמצעים למיתון השפעות הקיטוע של בתי גידול נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: מספר הסעיף שבו מפורט כל אמצעי ואמצעי מצוין בסוגרים. יש לזכור כי תמותה ואפקט חיץ אינם משפיעים באופן זהה על אוכלוסיות בעלי חיים. לא פעם השפעות התמותה ניכרות כבר לאחר דור או שניים, ואילו השפעות החיץ ואבדן הקישוריות יתבטאו רק לאחר כמה וכמה דורות. צמצום התמותה מסייע לרוב באופן ברור וגלוי יותר לשמור על אוכלוסייה ברמה המקומית. הדבר נכון במיוחד כשמדובר ביונקים גדולים או בינוניים, שצפיפותם במרחב נמוכה, שקצב רבייתם נמוך והם בעלי זמן דור ארוך יחסית. אמצעים המתוכננים לצמצם את תמותת בעלי החיים כוללים גם התאמה של מבנים הנדסיים שעלולים להיות מלכודת מוות לבעלי חיים, במיוחד לבעלי חיים קטנים, כמו מערכות ניקוז, תעלות וחפירות לאורך כבישים. צמצום אפקט החיץ באמצעות תכנון והקמה של מבני מעבר לבעלי חיים יכול לעודד חילוף פרטים משני צדי הכביש בהיקף מספק, לאפשר לפרטים גישה למשאבים חשובים ולהגביר את חיוניות האוכלוסיות. עם זאת, שתי השאלות )א( באיזו מידה נדרשת תנועה בתוך אוכלוסייה ו)ב( מה מהווה מחסום לקישוריות הן שאלות שקשה לענות עליהן, במיוחד כשמדובר במינים נדירים שהתנהגותם בהקשר זה מוכרת פחות. אפקט החיץ יכול להיות קריטי גם לקיומה של אוכלוסייה מקומית קטנה ומבודדת הנתונה בסכנת הכחדה מחמת קטסטרופות שונות שאינן קשורות בהכרח לקיומה של התשתית או מחמת ההשפעה המשולבת של קטסטרופות כאלה ושל תמותה ישירה שנובעת מהיפגעות בכבישים התוחמים את תחום מחייתה של האוכלוסייה )ראו פרק 3(. תכנון מפורט נכון של מעברים לבעלי חיים מאפשר לקיים בחלק מהמעברים גם תנועה של מרכיבים נוספים של המערכות האקולוגיות שמקיפות את התשתית, כמו מגוון רחב של מיני אורגניזמים, ובכללם חלקי צמחים ויחידות רבייה והפצה שלהם, מעבר של חומרים ושל אנרגיה. השימוש במעברים לבעלי חיים מצריך לרוב נקיטת אמצעים משלימים, אחד או יותר, למשל גידור או הוספה של פתחי מילוט. כמו כן, חשוב לזכור כי ההפרעות הנוספות מכבישים וממסילות ברזל יכולות לתרום במידה ניכרת להשפעות של קיטוע בתי גידול על בעלי חיים וצמחים )ראו פרק 3(, ומאחר שכך, רצוי לבחון את האפשרות לשימוש באמצעים לצמצום ההפרעות )כגון רעש, תאורה וזיהום כימי, ראו סעיף.4( לצד שימוש באמצעים אחרים שנועדו לצמצם אופנים שונים של זיהום והפרעה מתחבורה. לעתים ההבחנה בין אמצעים לצמצום התמותה לבין אמצעים לצמצום אפקט החיץ מטושטשת: אמצעי מיתון יכולים לשרת בעת ובעונה אחת את שני התפקודים, ולעומת זאת לאמצעי מיתון המשרת תפקוד מסוים עלולה להיות השפעה שלילית נלווית על התפקוד האחר. כך למשל, גידור הוא אמצעי טוב לצמצום מספר ההתנגשויות בין יונקים גדולים לבין כלי רכב, אך בה בעת הוא מגביר את הקיטוע של בתי הגידול. מתוך כך אפשר לראות בגידור אמצעי למיתון השפעות הקיטוע רק כשהוא משמש לצד מעברים לבעלי חיים שמפצים במידת מה על אפקט החיץ השלילי שהוא יוצר. דוגמה אחרת היא מעברים תחתיים המתוכננים היטב לתנועת לוטרות אך הם גם מקשרים באופן כללי בין בתי הגידול שבין שני צדי הכביש וגם מצמצמים את מספר הפרטים שנדרסים למוות. 92
אמצעים ייעודיים לעומת מבנים רב-שימושיים הבחנה נוספת בין טיפוסי אמצעים נוגעת למטרה שלשמה נועד אמצעי הנדסי מסוים. אפשר לתכנן באופן מיוחד מבנה ייעודי שישמש אך ורק למעבר של בעלי חיים ולא יורשו להיכנס אליו בני אדם. מהצד האחר, אפשר לשדרג גשרים, מעבירי מים ומבנים הנדסיים אחרים הקשורים לתשתית התחבורה כדי להתאימם למעבר בעלי החיים. בדומה למתואר לעיל בדבר ההבחנה בין אמצעים לצמצום התמותה לבין אמצעים לצמצום אפקט החיץ, גם במקרה זה אין תמיד הבחנה ברורה בין אמצעים ייעודיים למעבר בעלי חיים לבין מבנים רב-שימושיים: מעבר עילי ייעודי לבעלי חיים יכול להשתלב עם שביל יער במקום שבו יערנים צריכים לחצות את התשתית לעתים קרובות או עם שביל למטיילים במקום שבו תנועת בני האדם אינה רבה, במיוחד בלילה. חשוב לבחון גם את עניין ההקמה של מעברים חדשים לעומת התאמה של מבנים קיימים בהקשר המרחבי והפרויקטאלי: קל יותר מבחינות מסוימות, ובמיוחד מבחינת העלויות הכרוכות, למזער השפעות קיטוע מלכתחילה בעת התכנון והבנייה של תשתיות תחבורה חדשות. שילוב היבט זה כבר בשלבים הראשונים של התכנון ושל ההתוויה יכול להביא למציאת הפתרונות המיטביים להגברת הקישוריות. עם זאת, וכפי שכבר צוין, מרבית תשתיות התחבורה בישראל נבנו זה מכבר וחלקן ישודרגו בעתיד בדרך זו או אחרת. גם במצב זה אפשר למצוא פתרונות לא מעטים שיסייעו לצמצום הקיטוע והנזקים שכבר יצרו בניית התשתית והפעלתה, אף על פי שפתרונות בנסיבות אלה נאלצים להתחשב בהתוויה שאינה המיטבית מבחינת הקישוריות ובאילוצים תקציביים, ניהוליים ותחבורתיים הקשורים למצב הקיים. איסוף מידע על הבעיות המסתמנות כיום וניתוחו יכולים להנחות את אנשי המקצוע היכן כדאי למקד את המאמצים ובאיזה אופן לסייע בקביעת סדרי עדיפות לטיפול בבעיית הקיטוע הקיים. התאמה של אלמנטים הנדסיים קיימים היא לעתים קרובות הדרך המתאימה והנוחה ביותר לצמצום אפקט החיץ של תשתיות קיימות. רבות מהתאמות אלה אינן יקרות, ויכולות לשפר את חדירו ת התשתית במידה ניכרת. עוד על כך ראו בסעיפים.1.-.1.6. תכנית להפחתת קיטוע קיים בהולנד צפיפות נתיבי התחבורה ורמת הקיטוע הגבוהה מאוד בהולנד הובילו לגיבוש מדיניות לחיזוק הרשת האקולוגית הלאומית,)EHS( שתאריך היעד שלה הוא 2018. את הרשת האקולוגית הגדירו ואפיינו על ידי חיבור בין שטחים פתוחים שונים באיכותם, בהגדרתם הסטטוטורית ובשימושי הקרקע שלהם לבין ערוצי תנועה וזרימה המקשרים ביניהם ברמה הלאומית. מתוך ההגדרות ברמה הלאומית גובשו ברמת הפרובינציות מסדרונות ושטחים לשימור ולטיפוח. כדי להפוך את כיוונו של תהליך הקיטוע )לכיוון דפרגמנטציה( הוגדרו האזורים החשובים לקישוריות ואובחנו האתרים שבהם יש לשפר את הקישוריות, בדומה למתווה המסדרונות האקולוגיים וצווארי הבקבוק שאותרו ברמה הלאומית בישראל. התכנית הלאומית ההולנדית מעוגנת מבחינה סטטוטורית, ונעשה בה שימוש כדי לייצר קישוריות בקנה מידה אזורי או לאומי בעת הכנת תכניות לתשתיות תחבורה חדשות ולשדרוג תשתיות קיימות. במקומות שבהם תשתיות תחבורה חוצות מסדרונות תנועה שאופיינו כחשובים, מעברים משפרים את הקישוריות ומקטינים את הסיכון לבעלי החיים. תמונת המצב לשנת 2008 הראתה כי רבות מהבעיות הקשות נפתרו, וכי נותרו עוד 208 אתרים, נקודות מפגש, שבהם נדרש פתרון כפי שהתוותה התכנית. הפתרונות כללו מעל 200 מעברי מנהרה לבעלי חיים קטנים, 10 מעברי רצף שנבנו ועוד כ- 25 בהליכי תכנון, ולמעלה מ- 200 מבנים הנדסיים שהותאמו למעבר בעלי חיים. המהלך נעשה תוך קביעת סדרי עדיפות ובחינה קפדנית של התשובה לשאלה האם המשאבים הכספיים שהושקעו אכן הניבו את התוצאות המבוקשות. אחד ממעברי הרצף שהושלם ב- 2006 ליד העיר Hilversum הוא הגדול בעולם, ורוחבו 800 מטרים. הגישה שננקטה בהולנד כוללת שני שלבים עיקריים: שלב 1: חיפוש פתרון המחבר בין הבעיה בממד האזורי לבין פרויקט ספציפי תוך ניהול תקשורת ושיתוף פעולה עם בעלי עניין שונים מנהלים של שטחים פתוחים, רשויות שונות, ארגונים והציבור הרחב. בתהליך בניית כבישים חדשים נכללים מחקר אזורי וחיפוש פתרונות יצירתיים הכוללים הימנעות, מזעור נזקים ופיצוי אקולוגי. שלב 2: תכנון מעברים ובנייתם: קבלת החלטה בדבר ממדי המעברים ומיקומם. תהליך התכנון קפדני מאוד, ונעשה בשיתוף פעולה עם בעלי העניין השונים. תקשורת זו מסייעת לצמצם חסמים, ולעתים אף מניבה יתרונות שנוגעים לשיתוף פעולה תקציבי וארגוני המזרז את התהליך ומאפשר פתרונות משולבים, הסכמים על סדרי עדיפות וחלוקת תחומי האחריות..1.3 מעברים לבעלי חיים כחלק מתפיסה כללית של חדירו ת הנוף מעברים לבעלי חיים הם מרכיב קטן אך חשוב לקישור בתי הגידול בכך שהם מגבירים את תנועת בעלי החיים על פני תשתיות תחבורה. ברמת הפרויקט כביש או מסילת ברזל אפשר לשפר את חדירו ת התשתית המסוימת על ידי שימוש באלמנטים מקשרים כמו מנהרות, גשרים או מעברים ייעודיים לבעלי חיים. עם זאת, חשוב ביותר שלא לדון בנפרד בעניין מעברים ייעודיים לבעלי חיים ולוודא שכל אלה יהוו חלק מתפיסת חדירו ת כוללת כיוון שהמטרה העיקרית היא להבטיח את הקישוריות בין בתי גידול בסקלה הרחבה יותר, בתוך אוכלוסיות וביניהן: ברמה האזורית, תפיסה זו מדגישה קישוריות בין בתי גידול ומתחשבת בפיזורם המרחבי של בתי הגידול ובמחסומים אפשריים אחרים כמו שטחים בנויים. 93
אמצעי מיתון, ובמיוחד מעברים לבעלי חיים, הם חיוניים אם תשתית תחבורה חוצה כתמים חשובים של בית גידול, אם היא יוצרת מחסום לנתיבי נדידה, ואם אי אפשר להימנע מקיטוע על ידי שינוי התוואי )ראו פרקים 3 ו- 4 (. מעברים לבעלי חיים נחוצים במקרים שבהם: העברת התשתית גורמת נזק משמעותי או אבדן של בתי גידול מיוחדים, חברות או מינים של בעלי חיים. כביש או מסילת ברזל משפיעים על מינים רגישים במיוחד למחסומים ולהיפגעות מדריסה. החדירו ת הכללית של הנוף והקישוריות בין בתי גידול במרחב נפגעת במידה ניכרת בשל פיתוח תשתית התחבורה. מעברים לבעלי חיים הם פתרון מתאים לצמצום אפקט החיץ ברמת המין. אמצעי מיתון שעלותם פחותה אינם צפויים להיות יעילים. הכביש או מסילת הרכבת מגודרים לאורכם..1.4 בחירת האמצעי המתאים מעברים לבעלי חיים והתאמות לתשתית שמגבירות את האפשרות לתנועה בטוחה של בעלי חיים הם אמצעי המיתון החשובים ביותר ברמת הפרויקט. עקרונות רבים הנוגעים, למשל, למיקום מעברים ולמספר המעברים הנדרשים הם זהים עבור טיפוסים שונים של מעברים, ובסעיף זה נדון במאפיינים הכלליים יותר. בבואנו ללמוד מהניסיון המצטבר לגבי מעברים שכבר הוקמו ותופעלו השאלות שעלינו לשאול הן דומות: איך נראים מעברים? איפה הם נבנו? לאילו מיני יעד כוונו? לאילו טיפוסי כבישים הם נבנו? באילו מאפייני סביבה הם נבנו? האם הם הוכחו כמוצלחים? האם יש מידע על פרטי התכנון המפורט ועל העלויות? האם העיצוב היה מופרז )יקר מדי(? האם הוא לקה בחסר? שלבי התהליך אופן תהליך החיפוש וההחלטה על הצורך במעבר, על טיפוס המעבר ומיקומו ועל הצורך באמצעים נוספים א( לימוד ההיבטים: מה הן המטרות האקולוגיות? הבנת המערכות האקולוגיות במרחב אילו מערכות אקולוגיות ובתי גידול קיימים באזור? מה מצבם? נוכחות מינים מוגנים או מינים בסכנה באילו מבתי הגידול חשוב יותר לשפר קישוריות ולשמר תהליכים וזרימה? מהו המצב המרחבי המסוים ומה הן הבעיות הנובעות ממנו? מה אופי החיץ? הבנת סוג המחסום )רוחב, גובה ועצמות התנועה בו( האם השטחים הפתוחים מקוטעים לכתמים? מהו פיזורם המרחבי? האם יש מחסומים נוספים בין שטחי פעילות שונים של מין כלשהו )למשל אזורי לינה ואזורי שיחור מזון(? האם נדרש ניתוח ברמת המערכת האקולוגית, ברמת המין או בשתי הרמות גם יחד? למי מיועדים הפתרונות? מי הם מיני היעד או קבוצות היעד? איך מיני היעד משתמשים במרחב )איפה הם חיים ואיך עוברים(? אילו מינים נוספים יכולים להפיק תועלת מהפתרונות? ב( לימוד המשתנים ואינטגרציה: ניתוח המידע שנאסף חיפוש הפתרונות המתאימים ביותר בהתאם למטרות האקולוגיות )הקריטריונים הם מיני היעד וערכיות בית הגידול( ובהתאם לאילוצים הנובעים מהטופוגרפיה, מאופי הסביבה, ומהיבטים טכניים וכספיים קביעת סדרי עדיפות בחירה של סל פתרונות מידע מרחבי נוסף שנכלל בעת תכנון מפורט של סל האמצעים : סוג התכסית ושימושי השטח בסביבה )בעיקר לגבי חקלאות ונופש( אדמה, מים, גאומורפולוגיה וזיהום תפקודים נוספים של כביש )כמו תיעול זרימת מים לכיוון אחר( שטחים מוגנים וערכי נוף, ארכאולוגיה ומורשת בעלות על השטח, בינוי, שטחים סגורים; תשתיות חשמל, גז וכו תכניות לעתיד דרישות בטיחות ודרישות לגבי ההפרעה לתנועת בעלי חיים ו/או תנועת בני אדם שאלות המסייעות להחליט על טיפוס המעבר, עיצובו וממדיו : 1( מי הם מיני היעד ומהו הרוחב המינימלי הדרוש להם לצורך מעבר? 2( לאילו בתי גידול זקוקים מיני היעד לצד המעבר, בתוכו )מעבר תחתי( או עליו )מעבר עילי(? 3( האם אפשר לספק את בתי הגידול הדרושים ברוחב שנקבע קודם לכן? 4( האם יש שימוש נוסף למעבר )האם רצוי לשלבו עם שימוש אנושי, והאם צריך להתאים בשל כך את הרוחב(? מהו? 5( אילו מינים נוספים יכולים להפיק תועלת מטיפוס מעבר זה במיקום שנבחן? 94
בכל מקרה ומקרה, בחירת האמצעי המתאים כרוכה בלימוד ההיבטים השונים הספציפיים לפרויקט ולמקטע הנבדק בו, למשל הבנת אופי הבעיה עבור מינים שונים החיים באותו מרחב, הבנת אופי המחסום ובחינת קיומם של מחסומים נוספים בקרבת מקום להבנת המצב המרחבי בכללותו, אינטגרציה של מידע זה והגדרת המטרות האקולוגיות שהשימוש באמצעי המסוים אמור לשרת. לאחר שנבחר טיפוס המעבר המתאים, בתכנונו יש חשיבות לשני מרכיבים: )א( בחירת המיקום המתאים למעבר; )ב( עיצוב המעבר כך שימלא בצורה המיטבית את יעדי הביצוע שהוגדרו. במהלך התכנון נשאלות שאלות לגבי ממדי המעברים ולגבי המידה שבה עיצובם בתכנון המפורט צריך להתחשב בהתנהגות שהיא ספציפית למין מסוים. לצד שאלות אלה נבחנים שיקולים כמו עלות, לוגיסטיקה, חומרים זמינים, ניסיון והמגבלות הפיזיות של האתר )למשל קרקע, מסלע, הידרולוגיה, שיפועים(. בבואנו לבצע הערכת ביצועים של אמצעי מיתון שנועדו לצמצום התמותה ולצמצום אפקט החיץ עלינו לשקלל את הביצוע המשולב של האמצעים הן בהשפעת צמצום התמותה והן בהשפעת צמצום החיץ, ולא רק בכל אחת מההשפעות בנפרד. טיפוסי המעברים בחירת טיפוס המעבר המתאים ביותר לבעלי החיים מחייב התחשבות באופי הנוף, בבתי הגידול שמושפעים ובמיני היעד. את החשיבות של בתי הגידול ושל המינים אפשר לאמוד בקנה מידה מקומי, אזורי, לאומי ואף בין-לאומי כחלק מתסקיר השפעה על הסביבה )ראו פרק 5(. ככלל, ככל שקישוריות בתי הגידול חשובה יותר למין היעד, כך על אמצעי המיתון להיות ייעודי ומורכב יותר )ראו איור.2(. לכן, במקום שבו מסדרון אקולוגי החשוב ברמה הלאומית לתנועה של יונקים גדולים נקטע על ידי פיתוח תחבורה ואי-אפשר להימנע מכך, ייתכן שמעבר רצף גדול הוא האמצעי היחיד שיכול לסייע לשמר קישוריות מתפקדת. לעומת זאת, ייתכן שדי בכמה מעבירי מים קטנים כדי לקיים מסדרון נדידה לאוכלוסייה של דו-חיים שחשיבותה מקומית. למעשה, רק לעתים רחוקות נדרש אמצעי אחד בלבד למיתון יעיל של קיטוע בתי גידול. המצב השכיח מחייב לרוב סל של אמצעים משולבים העונים על בעיות באתרים מסוימים ובתשתית המסוימת בכללה, ולכן הפתרון המיטבי הוא כאמור צירוף של מגוון אמצעים המתאימים לקבוצות שונות של בעלי חיים. בחירה של מעברים לבעלי חיים על פי חשיבות האזור או מסדרון התנועה חשיבות השימור: גבוהה אזור או מין בעלי חשיבות לאומית לשימור מסדרון אקולוגי בעל חשיבות לאומית חשיבות השימור: נמוכה חשיבות השימור: בינונית שטחים פתוחים מטיפוסים שונים, לרבות שטחי חקלאות אזור או מין בעלי חשיבות אזורית או מקומית לשימור מסדרון אקולוגי בעל חשיבות אזורית או מקומית מעברים לבעלי חיים ייעודיים בעלי ממדים גדולים צירוף של אמצעים שונים כדי להבטיח חדירו ת מרבית מעברים לבעלי חיים שימוש משולב בעלי ממדים בינוניים צירוף של אמצעים שונים כדי להבטיח חדירו ת מרבית מבנים קיימים מותאמים כדי לקיים חדירו ת כללית איור.2: בחירה בין טיפוסים שונים של מעברים לבעלי חיים תלויה גם בחשיבותו של האזור כמסדרון אקולוגי: ככל שחשיבותם לשימור של האזור, של האוכלוסייה או של המסדרון האקולוגי גבוהים יותר, כך על אמצעי המיתון להיות יותר ספציפיים )ייעודיים למינים או לקבוצות מסוימים או לשמירה על רציפות בית הגידול( ובממדים גדולים יותר. 95 אפשר ליצור מעברים לבעלי חיים במגוון צורות וגדלים לפי יעדיהם הספציפיים. בפרק זה, למען הסדר וההבחנה בין מטרותיהם האקולוגיות ואופן השימוש בהם, נחלק את המעברים ל- 11 טיפוסים שונים: ארבעה טיפוסים של מעברים עיליים ושבעה טיפוסים של מעברים תחתיים. מטרת המעבר: שניים מהמעברים האלה )מעבר רצף וגשר ארוך( מיועדים ליצור רצף של בית הגידול והאחרים מיועדים לתפקד בעיקר לצורך מעבר. אופן השימוש במעבר: שישה מהמעברים האלה מיועדים לשימוש בלעדי של בעלי החיים, שניים מהמעברים הם רב- שימושיים מתוכננים למעבר משותף של בני אדם ושל בעלי חיים, ושלושה האחרים מיועדים לשלב בין מילוי תפקוד אחר )זרימת מים( לבין מעבר בעלי חיים. ששת המעברים הייעודיים לבעלי חיים הם: מעבר רצף, מעבר עילי לבעלי חיים, מעבר בין צמרות, מעבר תחתי ליונקים גדולים, מעבר תחתי לחולייתנים קטנים ובינוניים ומנהרות שהותאמו במיוחד לתנועה של דו-חיים ושל זוחלים.
מעברים עיליים: 1( מעבר רצף מומלץ ליעדו אך ורק לשימוש בעלי חיים. מעברים אלה משמשים את הטווח הנרחב ביותר של מיני בעלי חיים וצמחים בשל ממדיהם הגדולים, בשל האפשרות ליצור בהם טווח מגוון של מיקרו-בתי גידול ובשל יכולתם לקיים רצף בין בתי גידול הנמצאים משני צדי התשתית. אפשר להתאימם במיוחד גם למעבר דו-חיים וזוחלים, יונקים קטנים ותת-קרקעיים ומינים של חסרי חוליות. 2( מעבר עילי לבעלי חיים קטן ממעבר רצף. גם מעברים אלה מיועדים לשימוש בלעדי של בעלי חיים גדולים וקטנים כאחד. הם יכולים לשרת טווח מינים נרחב, אך לרוב מתוכננים בהתאם לצורכיהם של מיני יעד ספורים. 3( מעברי עילי רב-שימושי זהו בדרך כלל המעבר העילי שממדיו הם הקטנים ביותר. הוא מיועד לשימוש משולב של בני אדם ושל בעלי חיים. מעבר זה מתאים במיוחד לסביבה שבה רמת ההפרעה האנושית גבוהה, והוא יועיל במיוחד למינים גנרליסטיים שיכולים להסתגל לרמה קבועה של נוכחות ושל הפרעה אנושית. 4( מעבר בין צמרות מיועד במיוחד למינים שוכני עצים או למינים שזקוקים לעצים או לצמרותיהם לשם תנועה. מעבר כזה עונה על צורכיהם של מינים שאינם נעים למרחקים גדולים על הקרקע ויש להם קושי לחצות שטחים פתוחים שאינם מיוערים. מעברים תחתיים: 5( גשר ארוך או ויאדוקט המעבר התחתי הגדול ביותר בממדיו, שלרוב אינו נבנה במיוחד עבור בעלי חיים אך מאפשר את רציפות בתי הגידול השוכנים משני צדיו. המ פתח הרחב והנצפות בעדו מאפשרים לטווח רחב של מינים להשתמש בו. אפשר להתאימו לשימוש דו-חיים וזוחלים, מינים הקשורים לבתי גידול לחים ומינים שוכני עצים. 6( מעבר תחתי ליונקים גדולים אינו גדול כמו מרבית הוויאדוקטים, אך הוא הגדול במעברים התחתיים המתוכננים במיוחד לבעלי חיים. אמנם מעבר זה מיועד לתנועה של יונקים גדולים, אך יונקים שממדי גופם קטנים או בינוניים משתמשים בו אף הם, ובהתאמות נוספות אפשר להכשירו גם למעבר של דו-חיים וזוחלים. ( מעבר תחתי רב-שימושי תכנונו דומה לזה של מעבר תחתי לבעלי חיים גדולים, אולם הוא מיועד לשימוש משולב לבני אדם ולבעלי חיים )למשל כביש צדדי, דרך עפר, מעבר חקלאי או שביל טיול ייעודי(. ממדיו לרוב קטנים מאלה של המעבר התחתי המיועד ליונקים גדולים, גם בגלל ההרכב של מיני בעלי החיים המשתמשים בו לצד האדם. מבנים אלה מתאימים לטווח קטן יותר של בעלי חיים, בעיקר מינים גנרליסטיים המצויים בסביבה המאופיינת בהפרעות אדם מרובות. התאמות של מבנה המעבר לצרכים של מיני יעד מסוימים יכולות להגדיל את טווח המינים המשתמשים במעבר ואת כמות הפרטים המשתמשים בו, במיוחד אם השימוש של בני האדם אינו תכוף )למשל מעבר חקלאי( ואינו רב בשעות הלילה, ואם נתיב תנועתם אינו סלול. 8( מעבר תחתי עם זרימת מים גשר קצר שנועד לאפשר זרימת מים חופשית תחת תשתית התחבורה, אך בתכנון נכון יאפשר גם תנועה חופשית של בעלי חיים. המ פתח שלו קטן מזה שיש לגשר ארוך, והוא גם נמוך יותר. לפי אופן תכנונו המפורט מעבר זה יכול לאפשר תנועת בעלי חיים אקווטיים וחצי-אקווטיים ו/או תנועת בעלי חיים המעדיפים בית גידול יבשתי יותר, ואפשר להתאימו גם לשימוש דו-חיים וזוחלים. תנועה של יונקים גדולים לאורך הגדות תתאפשר אם המ פתח גדול למדי ואם תכנונו המפורט של המבנה יותאם לצורכיהם. יונקים בינוניים וקטנים ישתמשו בו אם ערוץ זרימת המים וגדותיו הושארו במצבם הטבעי ואם יש מחסה בשפע. 9( מעבר תחתי לחולייתנים בינוניים וקטנים בין המעברים התחתיים הקטנים יותר המיועדים לבעלי חיים. מעבר זה מיועד בעיקר ליונקים בינוניים וקטנים, אולם השימוש בו על ידי המינים השונים תלוי במידה שבה המעבר וסביבותיו יותאמו לצורכיהם. 10( מעביר מים מותאם למעבר בעלי חיים מבנה שתפקודו הראשי לצרכי ניקוז, והוא הותאם לתנועת חולייתנים בינוניים וקטנים, בעיקר אלה הנמצאים בסביבת בתי גידול אקווטיים ותעלות ניקוז, כדי להגביר את מידת השימוש שלהם בו; מעבר זה יכול להיות בשימוש רב גם על ידי מינים נוספים, במיוחד שלא בעונת הגשמים. דרגשי הליכה מוגבהים ייתכנו במגוון גדלים ועיצובים, ולרוב הם ממוקמים בצד אחד או בשני הדפנות הפנימיים הצדדיים של המעביר, מעל גובה הזרימה הממוצעת. 11( מנהרה לדו-חיים ולזוחלים מיועד במיוחד למעבר של דו-חיים ושל זוחלים, אם כי חולייתנים קטנים ובינוניים אחרים עשויים להשתמש בו אף הם. כיום מצויים בשימוש עיצובים רבים המיועדים לענות על הצרכים הייחודיים של מין או של קבוצת מינים ספציפית. ההחלטה על התאמת טיפוס המעבר למיקום הספציפי תלויה בקריטריונים אחדים. ראשיתה בזיהוי הטיפוס הכללי של המעבר המתאים ביותר לפוטנציאל הקישוריות בין בתי הגידול, למיני היעד שהוגדרו ולטופוגרפיה של האתר שנבחר. איורים.1 ו-.2 יכולים לסייע בבחירת טיפוס המעבר בהסתמך על שני קריטריונים: אילוצי הטופוגרפיה ואיכות בית הגידול. 96
מעברים עיליים לעומת מעברים תחתיים יש כמה עקרונות כלליים הנוגעים למידת התאמתו של מעבר עילי או מעבר תחתי למיקום, למין יעד ולמצב מסוים. הבחירה באחד או באחר נקבעת בחלקה על ידי הטופוגרפיה. כך לדוגמה, בשטח הררי או גבעי לעתים קל יותר לבנות הן מעברים עיליים והן תחתיים; בשטח מישורי שבו מפלס מי התהום אינו גבוה מדי לעתים קל יותר לבנות מעברים תחתיים. דוגמאות למעברים עיליים ותחתיים בתנאים טופוגרפיים שונים יובאו להלן בסעיפים המתאימים. הבחירה בין סוגי המעברים תלויה גם בבתי הגידול הסמוכים שיש עניין לקשר ביניהם ובמיני היעד. למעברים עיליים יש יתרון בכך שקל יותר ליצור בהם תחושה של רצף ולספק מיקרו-בתי גידול המתאימים לצורכיהם של מינים שונים של בעלי חיים מפני שצומח גדל בהם ביתר קלות מאשר במעברים תחתיים. לפיכך טווח גדול יותר של מינים עשוי להשתמש במעברים העיליים. עם זאת, התנאים במעבר עילי הם לרוב יובשניים יותר, ולכן לבעלי חיים שמעדיפים לחות או רטיבות יכול להתאים יותר מעבר תחתי. לדוגמה, ניטור הראה שכאשר מעברים עיליים ותחתיים סמוכים זה לזה, בעלי חיים גדולים כמו איילים העדיפו להשתמש במעבר העילי, ואילו בעלי חיים שמתחפרים במחילות העדיפו את התחתיים. טבלה.1: מינים וקבוצות מינים המוזכרים במדריך כמיני יעד פרסתנים יונקים בינוניים יונקים קטנים יונקים מעופפים זוחלים צבי ישראלי וצבי הנגב, יעל, מינים מושבים )אייל, יחמור, ראם, פרא(, חזיר בר, מינים מבויתים זאב, תן, מיני שועל, קרקל, מיני חתול, צבוע, מיני גירית, לוטרה, נמייה, סמור, דלק, דרבן, ארנבת, שפן סלע מיני קיפוד, חולד, מכרסמים וחדפים עטלפים )32 מינים, רובם בסכנת הכחדה( מיני צבי יבשה, צבי ביצה, לטאות, נחשים )35 מתוך 100 המינים בישראל נתונים בסכנה( דו-חיים דגי מים מתוקים חרקים 6 מתוך המינים שנותרו בישראל נתונים בסכנת הכחדה 6 מתוך 26 המינים שנותרו בישראל נתונים בסכנה, חלקם שוכני נחלים שבית גידולם נחצה ונחסם על ידי תשתית תחבורה חיפושיות, נמלים, פרפרים, דבורים, זבובים חסרי חוליות אחרים מינים וקבוצות טקסונומיות של בתי גידול יבשתיים ובתי גידול לחים כמו עכבישים, עקרבים, סרטנים, חלזונות ורכיכות אחרות, שלשולים ומיני תולעים הערה: שמות מדעיים של מיני חולייתנים יבשתיים המוזכרים במדריך מובאים בנספח 10.5 מיני יעד זיהוי מיני היעד הוא שלב חשוב בתהליך התכנון המפורט, שבו נקבעים במידה רבה מיקום המעברים ועיצובם על פי מיקומם של מיני היעד ודפוסי תנועתם במרחב התכנית ובסביבתו )דוגמאות למינים ולקבוצות מינים ראו בטבלה.1. עוד על תהליך התכנון ראו סעיף 5.3(. זיהוי מיני היעד חשוב גם כבסיס לתכנון פרוצדורות הניטור שישמשו בהמשך כדי להעריך את מידת ההצלחה של אמצעי המיתון )ראו סעיף.1.8 ופרק 9(. כל מין מקומי באזור הנבחן יכול להיות מין יעד למעברים לבעלי חיים )איור.3(. לעומת זאת, מינים זרים אינם צריכים להיות מיני יעד, כיוון שהם אינם חלק מהמערכת האקולוגית הטבעית, ולכן לא רצוי לעודד את התפשטותם. בפועל, העלות הכרוכה בבניית מעברים לבעלי חיים תכתיב מתן עדיפות למינים בעלי חשיבות מקומית או אזורית שפיתוח התשתית מאיים עליהם. זיהוי מיני היעד אמנם חשוב בקביעה אם חיוני למקם מעברים לבעלי חיים והיכן, והניסיון הראה שעיצובים מסוימים טובים יותר למינים מסוימים מאשר לאחרים, אך בתכנון המפורט של המעבר רצוי להתחשב לא רק במין יעד מסוים אלא להגדיר אילו מינים נוספים יכולים להפיק תועלת מפתרון כלשהו, ולשפר את התכנון בהתאם לכך )איור.4(. בטבלה.2 מוצגים 11 טיפוסי המעברים וטווח הממדים המומלץ לכל אחד מהם. הטבלה מצביעה באופן כללי על טיפוסי המעבר שיכולים להתאים למין או לקבוצת מינים. יש לשים לב לכך שממדי המעבר המומלצים במדריך מצוינים מזווית ראותו של בעל החיים המשתמש במעבר, מהכיוון שממנו בעל החיים יחצה את התשתית בקו הקצר ביותר, כלומר בניצב לכיוון התנועה )ראו איור.10 בסעיף.2.1(. 9
טבלה 11.2: טיפוסי המעברים: השימוש, טווח הממדים המומלצים לכל אחד מהם ומידת התאמתם לבעלי חיים )מינים מייצגים או קבוצות מינים( מעבר רצף )סעיף.2.1( מעבר עילי לבעלי חיים )סעיף.2.2( מעבר עילי רב-שימושי )סעיף.2.3( מעבר בין צמרות )סעיף.2.4( גשר ארוך )ויאדוקט( )סעיף.3.1( ממדי המעבר )במטרים( מינימלי רוחב: 80-0 רוחב: 50-40 רוחב: -- 10 משתנה לפי המיקום מומלץ רוחב: מעל 100 רוחב: 0-50 רוחב: -- 50-15 תשומת לב לגובה העמודים השימוש במעבר X 0 X 0 0 פרסתנים צבי חזיר יעל? איילים יונקים בינוניים )בעיקר טורפים( זאב וצבוע? תן ושועל גירית לוטרה סמור ודלק? נמייה חתוליים? דרבן ארנבת שפן סלע יונקים קטנים קיפוד חולד מכרסמים וחדפים? זוחלים נחשים לטאות צבים דו-חיים דגים חסרי חוליות )קרקעיים( מינים של בתי גידול יבשים מינים של בתי גידול לחים מינים מעופפים עטלפים? ציפורים חרקים מעופפים? פתרון אופטימלי ומומלץ אפשרי, אם יותאם לתנאים המקומיים ולממדים לפי צורכי המין? לא מומלץ או לא רלוונטי לא ידוע, דרוש מידע וניסיון נוסף השימוש במעבר : 0 =ייעודי לבעלי חיים; X =שימוש מעורב. המעברים המודגשים ברקע צהוב מיועדים גם ליצור רצף בתי גידול ויתר המעברים מיועדים לתפקד כמעבר בלבד 98
מעבר תחתי ליונקים גדולים )סעיף.3.2( מעבר תחתי רב-שימושי )סעיף.3.3( מעבר תחתי עם זרימת מים )סעיף.3.4( מעבר תחתי לחולייתנים בינוניים וקטנים )סעיף.3.5( מעביר מים מותאם למעבר בעלי חיים )סעיף.3.6( מנהרה לדו-חיים ולזוחלים )סעיף.3.( ממדי המעבר )במטרים( מינימלי מומלץ רוחב: גובה: 3.5 רוחב: מעל 12 גובה: מעל 4.5 רוחב: 5 גובה: 2.5 רוחב: מעל גובה: מעל 3.5 רוחב נתיב הליכה: 2 גובה: 3 רוחב: מעל 3 גובה: מעל 4 קוטר: 0.4 קוטר: 1.5-0.4 חתך מרובע 2X2 רוחב דרגש: 0.5 שיפוע: 30< דרגש 0.-0.5 חתך מרובע 2X2 ממדים לפי אורך המנהרה השימוש במעבר 0 X 0 X X 0 פרסתנים?? צבי??? חזיר?? יעל איילים יונקים בינוניים )בעיקר טורפים(?? זאב וצבוע? תן ושועל?? גירית?? לוטרה?? סמור ודלק? נמייה???? חתוליים דרבן? ארנבת? שפן סלע יונקים קטנים קיפוד?? חולד מכרסמים וחדפים זוחלים??? נחשים??? לטאות????? צבים דו-חיים דגים חסרי חוליות )קרקעיים(?? בתי גידול יבשים?? בתי גידול לחים מינים מעופפים? עטלפים?? ציפורים?? חרקים מעופפים פתרון אופטימלי ומומלץ אפשרי, אם יותאם לתנאים המקומיים ולממדים לפי צורכי המין? לא מומלץ או לא רלוונטי לא ידוע, דרוש מידע וניסיון נוסף השימוש במעבר : 0 =ייעודי לבעלי חיים; X =שימוש מעורב. המעברים המודגשים ברקע צהוב מיועדים גם ליצור רצף בתי גידול ויתר המעברים מיועדים לתפקד כמעבר בלבד 99
מדד הפתיחו ת: גובה X רוחב אורך מדד הפתיחו ת index( )Openness שימש בעשור האחרון לתיאור ולמדידה של אופי הגירוי שמציב מעבר זה או אחר, בעיקר מעבר תחתי, בפני בעל החיים המתקרב אליו. המחשבה הייתה שבאופן עקרוני מעבר תחתי יכול להיות ארוך וצר מדי עד כדי כך שייתן תחושה של מנהרה, וכי בעלי חיים מסוימים כגון איילים יימנעו מלהשתמש בו כיוון שהם מעדיפים מעבר שאפשר לראות דרכו בבירור את קו האופק. במדד זה נעשה שימוש רב בתכנונם המפורט של מעברים תחתיים, במחקר על יעילות תפקודם, וכן בהמלצות על יחס רוחב לאורך במעברים עיליים, אבל על אף הפופולריות שלו הוא לא נבדק אמפירית באופן ביקורתי. הצעות למדדי פתיחות מינימליים למיני איילים שונים נעו בין 0.6 ל- 1.5. מהנדסים וביולוגים כאחד כיוונו אל מספר הקסם וציפו לביצועים יעילים בלי להתחשב די במרכיבים קריטיים אחרים )מבניים וסביבתיים(. מאז הוחל להשתמש במדד הפתיחות הועלו שאלות לגביו האם זהו מדד, יחס, מצב או תפיסה רעיונית בלבד. הק ש ר בין הפתיחו ת לבין ביצועי המעבר יכול להיות ספציפי למין ותלוי-זמן. יתרה מזו, מעברים תחתיים אינם תמיד ישרים; הם יכולים להיות מקושתים או אליפטיים. בפועל, שלושת הממדים באים לרוב בקורלציה, ונמצא קשר קורלציה בין ערך המדד לבין אורך המעבר. כיום מוטל ספק בתקפותו של כלל זה ומתחיל להסתמן כי התכנון לפי ערך מינימלי לפתיחות אינו מומלץ או מתאים במרבית המקרים. לכן לא מומלץ כיום להשתמש במדד זה )ראו למשל,)Clevenger & Huijser 2011 אלא להשתמש בתכנון מבנה המעבר בממדים )אורך, רוחב, גובה( בצירוף גורמים מבניים )מפוצל או רציף( וסביבתיים )איכות בית הגידול, מיני יעד(. איור.3: התנגשות בין חזירי בר לכלי רכב עלולה להסתיים בתוצאות קטלניות: באזורים מסוימים אספקת נתיבי מעבר חלופיים למעבר החזירים במשולב עם מניעת האפשרות לכניסתם לכביש יכולה לספק מענה לבעיה. בתצלום: חזיר בר חוצה מעבר רצף באזור רמת מנשה. )צילום: תמר אחירון-פרומקין( למשל, מעבר עילי מעל כביש מהיר שנבנה כדי לשמר נתיב תנועה למיני פרסתנים יכול לקשר בתי גידול משני צדי התשתית גם עבור אוכלוסיות של חסרי חוליות כמו חרקים או עבור חולייתנים קטנים כמו לטאות ומכרסמים. כמו כן, אף על פי שזיהוי מיני היעד לפי מצב בסיס נתון הוא חיוני, חשוב לכלול בשיקולים גם אפשרות של שינויים בתפוצת בעלי החיים עם הזמן, אם בגלל גורמים הקשורים לשינויים בדינמיקה של האוכלוסייה, לשינויים בשימושי הקרקע או לשינויי אקלים, אם בגלל התקנה או שדרוג מעברים באזורים סמוכים או התבססות תפקודם. עקרונות לתכנון המפורט בבחירת העיצוב בתכנון המפורט יש לשקול שלושה קריטריונים עיקריים: )א( התפקוד האקולוגי, )ב( האסתטיקה, )ג( ההשלכות הטכניות ומחירן. איור.4: מינים רבים יכולים להיות מיני יעד למעברים לבעלי חיים המקשרים בין כתמים של בית גידולם: מינים רבים נוספים יכולים להשתמש במעבר, ובכללם חולייתנים קטנים וכן מיני חרקים שאינם מעופפים ומיני חסרי חוליות אחרים. בתצלום: שיירה של מאות ואף אלפי רבי-רגל נעים על הדופן ולצד נתיב זרימה לח במעבר חקלאי מתחת כביש 6. )צילום: תמר אחירון-פרומקין( מלבד עיצוב המעבר עצמו, עיצוב סביבת המעבר הוא חלק חשוב והכרחי לתפקודו היעיל, וההתאמות הנדרשות חורגות לעתים מתחומי הקו הכחול, ויכולות לכלול גם נטיעות או דילול עצים בשטחים המוגנים סטטוטורית )איור.5(. איור.5: תכנון הצומח בכניסה למעבר הוא מרכיב חשוב בהקניית תחושת הביטחון לבעלי החיים המתקרבים למעבר: זאת במיוחד אם הצומח מספק גם מחסה ובמידת האפשר מעניק תחושה של המשכיות בית הגידול עד לפתח המעבר ולתוכו. )צילום: )SP: Minuartia 100
לעתים יש צורך להרחיב את תחומי הקו הכחול בנקודות מסוימות לאורך התוואי כדי לאפשר תכנון מיטבי של אמצעי כלשהו, כגון תכנון השיפועים או עיצוב נתיב הגישה למעבר. בכל תכנון מעבר, עילי או תחתי, יש להשתדל לשמור במידת האפשר על רצף בכיסוי הקרקע: תרומתו של רצף כזה חשובה ביותר לשמירה על הקישוריות עבור בעלי חיים קטנים וזעירים צמודי-מצע שאינם יכולים לחלוף על פני התשתית או להינשא אל מעבר לה באמצעות הרוח..1.5 צפיפות המעברים לבעלי חיים ומיקומם צפיפות המעברים צפיפות המעברים לבעלי חיים, הנדרשת כדי לקיים ביעילות את הקישוריות של בית הגידול, היא החלטה ראשונה במעלה בתכנון אמצעי המיתון. ההחלטה על מספר אמצעי המיתון הנדרשים ועל אופיים תלויה במיני היעד ובפריסה המרחבית של טיפוסי בתי הגידול בשטח הנדון. במקרים מסוימים מיקום מעבר רחב אחד או שני מעברים במקטע כלשהו הוא פתרון מספק, בעוד שבמקרים אחרים מספר גדול של מעברים שממדיהם קטנים יותר ייתנו את התשובה ההולמת לבעיה. סיבה נוספת לבניית מעברים אחדים היא פיזור הסיכון למקרה שהשימוש במעבר מסוים יהיה נמוך מהצפוי. ההתנהגות של מיני היעד יכולה לסייע כגורם מנחה בהחלטה כמה מעברים נדרשים. אזור הניקוז של מעברים לבעלי חיים השטח הכולל שממנו מגיעים ומתנקזים בעלי החיים למעבר מסוים הוא מוגבל. לגבי מרבית חסרי החוליות אזור הניקוז למעבר הוא לכל היותר בטווח של 300-200 מטרים, אם אין מגבלות גישה ויש אלמנטים מנתבים בנוף שסביב המעבר. בבעלי חיים גדולים יותר, גם אם הם מינים בעלי ניידות גבוהה, תחומי המחיה הפרטניים ויחסי הגומלין החברתיים בין הפרטים מגבילים בדרך כלל את הטווח שממנו יכולים בעלי חיים להגיע כדי להשתמש במעבר. כשמחליטים על תדירות המעברים יש לשקול את כלל האפשרויות הזמינות לבעלי חיים לחצות את התשתית )לרבות אלה שייתכן וכבר מתפקדות, למשל בעזרת מבנים קיימים(. אין שני נופים שהם זהים לחלוטין אופי הטופוגרפיה, בתי הגידול הקיימים לאורך התוואי, רמת הפעילות וההפרעה האנושית ואף האקלים באזור כל אלה יכולים להשפיע על תנועת בעלי החיים ועל השטף האקולוגי. ריווח המעברים על מקטע כביש וצפיפותם הכוללת תלויים במידת השונות והגיוון בנוף, בטופוגרפיה, באוכלוסיות בעלי החיים באזור, בנוכחותם ובקרבתם של אתרים חשובים לבעלי חיים הנחצים על ידי הכביש ובדרישות הקישוריות של מיני יעד שונים. באופן כללי, באזורים טבעיים יותר כמו שטחי חורש ויער ובתי גידול לחים, ובאזורים של חקלאות מסורתית או אקסטנסיבית צפיפות המעברים צריכה להיות גבוהה יותר מאשר באזורים של בינוי צפוף או של חקלאות אינטנסיבית. לפי אותו עיקרון, בנופים שנותרו בהם רק מעט שטחים פתוחים טבעיים אשר מקוטעים קיטוע רב משני צדי הכביש מומלץ לרוב למקם פחות מעברים מאשר בנוף שעדיין אינו כה מקוטע ופגוע וערכיותו גבוהה יותר. עם זאת, מעברים לבעלי חיים יכולים להיות חיוניים כדי לקיים את החדירו ת הכללית של הנוף באזורים שבהם קיימים מחסומים מלאכותיים רבים בשל תשתיות תחבורה או שטחים בנויים. במקרים כאלה אפשר לשלב פתרונות שיחברו בין כל המסדרונות הפתוחים שנותרו. צפיפות המעברים הנדרשת להשגת מטרות סביבתיות אלה או אחרות לא נחקרה דיה, ונדרש מחקר נוסף בנושא. כמו כן, אין נוסחה פשוטה לקביעת המרחקים המומלצים בין מעברים, וכפי שהוזכר לעיל, כל אתר שונה ממשנהו, ולכן התכנון יהיה לרוב ספציפי לנוף ולמיני היעד. בישראל חשוב לציין ולבחון גם את הצרכים הייחודיים לנופים מדבריים שונים. טווח המרחקים שיושמו בפרויקטים שונים או שימשו קווים מנחים במדינות שונות מובא בטבלה.3. טבלה.3: צפיפויות מינימליות של מעברים לקבוצות שונות של בעלי חיים טיפוס בית הגידול שמקוטע צפיפות מינימלית של מעברים לקבוצות של בעלי חיים מעברים המתאימים ליונקים גדולים* מעברים המתאימים לחולייתנים קטנים 1 מעבר / 500 מטרים** 1 מעבר / 1 ק מ 1 מעבר / 1 ק מ 1 מעבר / 3 ק מ בתי גידול מיוערים, בתי גידול לחים וטיפוסים אחרים של בתי גידול שחשובים לשמירה על קישוריות אקולוגיות בתי גידול אחרים ששונו על ידי פעילות האדם, לרבות שטחים פתוחים חקלאיים * תלוי בגודל כתמי בית הגידול באזור ** במקרה של נתיבי תנועה מצומצמים ומוגדרים היטב של דו-חיים יש לעתים צורך במרחק קטן מ- 60 מטרים בין מעברים סמוכים )ראו סעיף.3.( 101
102 )בסקירה של פרויקטים אחדים בצפון אמריקה נמצא טווח של 6.0-1.5 ק מ בין מעברים ליונקים גדולים, וריווח ממוצע של מעבר אחד ל- 1.9 ק מ. בין המעברים האלה מוקמו לעתים עוד מעברים לבעלי חיים קטנים יותר. צפיפות זו נראית קטנה מזו המומלצת בטבלה.3, אך יש לזכור כי מיני היעד בצפון אמריקה הם לעתים קרובות פרסתנים גדולים המקיימים נדידה עונתית או טורפים בעלי תחומי מחיה גדולים, כי בתי הגידול בצפון אמריקה מקוטעים פחות, וכי הכתמיות והגיוון שלהם על פני מקטע כביש קטנים לרוב מאלה שבישראל(. מיקום המעברים את מיקום המעברים צריך לקבוע על סמך מידע אמין הן לגבי תנועת בעלי החיים והן לגבי פריסתם המרחבית של בתי גידול חשובים. השלב הראשון בהגדרת מיקום המעברים הוא לוודא שמעברים ייבנו בכל נקודות הקונפליקט )ראו פרק 5(. אם תוצאת התהליך תהיה צפיפות נמוכה מדי של מעברים יש לזהות מיקומים נוספים כדי ליצור את רמת החדירו ת הרצויה של התשתית באזור כולו או במקטע המסוים של התשתית )איור.6(. כשנתיבי התנועה של בעלי החיים מוכרים ומוגדרים היטב, יש למקם מעברים קרוב אליהם ככל האפשר. לעתים קרובות הטופוגרפיה ומבנה הנוף יכולים לסייע באיתור נתיבי תנועה או נדידה אפשריים )כגון תחתיות עמקים, תוואי נחלים, משוכות שיחים או גוש יער רציף(. כשהמטרה העיקרית של מעבר היא לקשר טיפוסים מסוימים של בית גידול, התכנון צריך לוודא שתתקיים קישוריות לבית הגידול המתאים משני צדי התשתית המתוכננת. את המעברים יש למקם מתוך ראייה מרחבית כוללת המביאה בחשבון גם את קיומם של מחסומים אחרים המצויים בנוף הסובב. בעת התכנון יש לוודא במידת האפשר שתובטח נגישות אל המעבר גם בעתיד. מעברים לבעלי חיים הם מבנים קבועים המוטמעים בנוף ובתשתית, אולם שינוי סביבתי הוא בלתי נמנע וצפוי להתרחש במהלך טווח החיים של המבנה. עם תוחלת חיים צפויה של כ- 80-0 שנה, במיקומם של המעברים ובתכנונם המפורט נדרש להתחשב בתחזיות לשינויים הדינמיים של בתי הגידול על אוכלוסיותיהם. רצוי לבחון תחזיות הנוגעות גם לשינויי האקלים הצפויים. איך אפשר, אם כן, לתווך בין האופי הדינמי של התהליכים הטבעיים לבין האופי הפיזי הסטטי של המבנים בכבישים? כמה מהעקרונות הבסיסיים שיש לשקול הם: מאפיינים טופוגרפיים: יש למקם מעברים במקומות שבהם מסדרונות התנועה למיני היעד צמודים למאפיינים טופוגרפיים בולטים כמו קווי רכס או ערוצי נחלים. אפשר להתעלם ממקטעי כביש שבהם הטופוגרפיה או התכסית )שטח בנוי( אינם מתאימים לתנועת בעלי חיים. מינים מרובים: יש לתכנן מעברים כך שיתאימו לטווח של מינים ולטווח גדלים של תחומי מחיה של מינים שונים, ולוודא שגם הממשק של המעברים וסביבתם ייעשה בהתאם. יש לספק טווח של טיפוסי מעברים וגדלים במרווחים תכופים לצד מרכיבים שמנתבים ומגבירים את תנועת בעלי החיים, כגון מחסה מתחת ערמות ענפים. שלא כמו המבנים הפיזיים של המעברים, מרכיבים של מיקרו-בתי גידול אפשר להזיז ולשנות עם הזמן בהתאם לשינויים בתפוצת מינים, בהתאם לצורכיהם או על פי הניסיון שהופק מהפעלת אמצעי המיתון. ניהול השטח הסמוך: אופן התפקוד של מעברים לבעלי חיים קשור קשר הדוק לשימושי השטח הסמוכים למעבר ולאופן ניהול השטחים האלה. כדי להגיע למצב שבו כתמים של בתי גידול מתאימים הסמוכים למעברים יוכלו לסייע לתנועה של בעלי החיים לכיוון המעברים יש צורך בתיאום הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך בין גופים ובהם החברה הלאומית לדרכים, רכבת ישראל, רשות הטבע והגנים, משרד החקלאות, קק ל וכן מועצות אזוריות איור.6: תדירות גבוהה של מעברים מונעת את בידודם של בתי הגידול: כביש מהיר בן 3 נתיבים בגרמניה החוצה אזור ליד אגם קונסטנץ. המעברים כוללים מעברי רצף רחבים עיליים וכן מעברים צרים יותר שבהם מעברים חקלאיים ושבילי יער. )צילום: )EU: V. Keller
וגופים אחרים העוסקים בניהול ובממשק של שטחים פתוחים, זאת לצד מעורבות של מינהל התכנון. רשת מסדרונות גדולה יותר: מעברים לבעלי חיים צריכים להתחבר לרשת תנועה אקולוגית אזורית גדולה יותר, ולהיות חלק אינטגרלי ממנה. יש לוודא שהמעברים אינם מובילים אל מבוי סתום אקולוגי. קיומה של רשת מסדרונות התנועה האלה ואיכותה אינן באחריות רשויות התחבורה אלא באחריותם של הגופים האחרים המנהלים שטחים פתוחים. העקרונות הבסיסיים שצוינו יסייעו להנחות את צוותי התכנון בקביעה כמה מעברים נדרשים ואיך למקמם כדי להפיק את התועלת המרבית מבחינת שמירת הטבע לטווח הארוך. שילוב בנוף הסובב יש לדאוג לחיבור מיטבי בין המעברים לבעלי חיים לבין סביבתם, זאת על ידי מסדרונות גישה המובילים לכיוון המעברים )לבעלי חיים קטנים( או בעזרת קווים ומבנים איור.: ניתוב מתאים לפתח המעבר מגדיל את ההסתברות שבעל החיים אכן יגיע למעבר ומעודד את השימוש בו: מבנים ליניאריים )מעשה אדם( המספקים מחסה משפרים ניתוב זה. דוגמאות אחדות למבנים או לקווים מנתבים הם משוכת שיחים, שורת עצים, גדר בקר, תעלה, ערמות אבנים או פלג קטן. )EU( בנוף להנחיה ולניתוב )לבעלי חיים גדולים יותר(. קווים מנתבים כאלה מסייעים להגדיל במידה ניכרת את ההסתברות שבעל החיים אכן יגיע למעבר )איור.(. בה בעת יש לסלק או למזער השפעה של מחסומים המונעים מבעלי חיים מלהגיע למעברים או מעכבים אותם בדרכם. כשמבני תשתית אחרים מצויים בשכנות, חשוב ביותר שצוותי התכנון ינקטו גישה אינטגרטיבית לקיטוע; גישה שתבחן את המרחב כולו ולא כל פרויקט באופן פרטני..1.6 התאמה של מבנים הנדסיים לשימוש של בעלי חיים צמתים הנדסיים מתוכננים ונבנים כך שיפגישו בין שני סוגים של זרימות: שתי זרימות של תחבורה )כמו בהפרדה מפלסית בין שני כבישים או בין כביש למסילת ברזל החוצים זה את זה(, זרימת תחבורה הפוגשת זרימת מים )כמו במעבירי מים המוליכים מים מתחת לכביש(, ולאחרונה גם בין זרימת תחבורה לבין תנועת בעלי חיים. לעתים קרובות גשרים או מעבירי מים אינם משמשים בעלי חיים לחציית כביש או מסילת ברזל מכיוון שאינם עונים על הצרכים הספציפיים של המינים. אבל אם מביאים בחשבון את צורכי בעלי החיים, אפשר לא אחת להתאים מבנים אלה גם לשימוש כמעברים לבעלי חיים. מעברים אלה, המשלבים זרימה של תחבורה ושל בעלי חיים או של בעלי חיים ומים, נקראים מעברים של שימוש משולב passages(.)joint-use ההנחיות הקיימות לתכנון כבישים, מעברים עיליים ותחתיים ומעבירי מים מתמקדות בעיקר בנושאים כמו ניקוז ובטיחות התנועה. במקרים רבים אפשר לשלב התאמות שיעודדו מעבר בעלי חיים במבנים אלה בלי להתפשר על ענייני בטיחות. תכנון המבנים יכול להיעשות במשותף על ידי אקולוגים ומהנדסים. לגשרים ארוכים )ויאדוקטים( ולמבנים גדולים אחרים נדרשות לרוב רק התאמות מועטות כדי שיהיו חלופה אמיתית למעברים לבעלי חיים. באתרים שהוגדרו כחשובים ביותר לקישוריות, מעברים עיליים או תחתיים המתוכננים לשימוש משולב יכולים לסייע להגברת חדירו ת התשתית בעלות שולית נמוכה יחסית אם כי אינם חלופה אמיתית למעברים ייעודיים לבעלי חיים. התחשבות בצורכי בעלי החיים ושילובם בזמן התכנון של פיתוח התשתית מייצרים, כאמור, את הפתרונות הטובים והפשוטים ביותר מבחינת עלות-תועלת, אולם התאמות אפשר לבצע גם במבנים קיימים )ראו סעיף.1.(. אפשר ליישם עקרונות תכנון רבים הנוגעים למעברים ייעודיים לבעלי חיים גם במעברים מותאמים או במעברים של שימוש משולב. להלן שיקולים כלליים שיכולים לשפר את תכנון השימוש המשולב של בעלי חיים ושל בני אדם: יש להכיר היטב את הדרישות האקולוגיות וההנדסיות ולזהות קונפליקטים אפשריים. יש לזכור שממדים גדולים יותר של המבנה יסייעו לשימוש המשולב. יש להפריד ככל האפשר בין שני סוגי הזרימה בין פעילויות האדם )כלי רכב, הולכי רגל ורוכבים( לבין תנועת בעלי החיים. יש לזכור שאספקת מקומות מחסה לבעלי החיים יכולה לצמצם בעבורם את מידת ההפרעה של בני האדם ולהגביר את השימוש שהם יעשו במעבר. צמצום כמות התנועה של בני אדם באופן קבוע או בזמנים מסוימים )למשל בלילה( יכול להגביר את השימוש במעבר על ידי בעלי החיים. 103
.1. פתרון בעיות בתשתיות קיימות בישראל נבנו אלפי ק מ של כבישים ותשתיות אחרות לפני שעלתה המודעות לבעיות האפשריות שהם עלולים לגרום לבעלי החיים ולמערכות האקולוגיות. כיום גוברת המודעות לכך ועולה הצורך להתאים ולשפר תשתיות קיימות גם בהיבט של קישוריות וקיטוע, בעיקר באתרים שבהם בעלי חיים רבים נדרסים למוות על ידי כלי רכב או באתרים שיש צורך לחדש בהם מסדרונות תנועה. במקרים כאלה נדרשים אמצעי מיתון כשהתשתיות מצויות כבר בשימוש. בתכנון אמצעי התאמה לתשתית קיימת יש להיעזר בעקרונות הכלליים שתוארו במדריך ולא להתייחס רק לסיטואציה המקומית. הדבר נכון במיוחד כשמגדרים תוואי למניעת התנגשויות בין בעלי חיים לבין כלי רכב, כיוון שגדרות מגבירות את אפקט החיץ ואין להתקינן בלא שימוש באמצעים נלווים )ראו גם סעיף.4.1(. מרבית האמצעים המתוארים בפרק זה מתאימים ליישום גם בתשתיות קיימות או שניתן לשדרגן בהתאם )ראו במיוחד סעיף.1.6(. את העקרונות לשדרוג תשתיות קיימות אפשר לסכם כלהלן: בנייה של מבנים הנדסיים חדשים )כמו מעברים( מעל כבישים קיימים או תחתם יכולה להניב את התוצאות הטובות ביותר למיתון השפעות הקיטוע, אך היא לרוב יקרה יותר. התאמה של מבנים הנדסיים קיימים שתוכננו לצרכים אחרים )מים, דרכי גישה( היא לעתים קרובות פתרון לא אופטימלי אך לרוב עלותו נמוכה יותר. מספר רב של מבנים קיימים המותאמים לתפקד כמעברים יכול, במקרים רבים, להניב תוצאות טובות יותר מאשר בנייה של מעבר ייחודי אחד באותה עלות. התאמה של נוהלי תחזוקה )למשל טיפול בצומח וסילוק מפגעים ופסולת( יכולה אף היא לשפר את המצב..1.8 תחזוקה וניטור של אמצעי המיתון יש לבדוק ולתחזק תקופתית את כל האמצעים למיתון ההשפעות השליליות כדי לוודא שהם מתפקדים לאורך זמן. חשוב לכלול שיקולי תחזוקה, ובהם עלויות, בשלב מוקדם ככל האפשר כלומר כבר בזמן התכנון. על התכנון להגדיר את אופיים של נוהלי התחזוקה הנדרשים, את תדירותם ואת הגוף שאחראי לכך. במרבית המקרים תחזוקה תבוצע על ידי צוותי תחזוקה של הכבישים המועסקים על ידי קבלני משנה. באירופה נמצא כי מתן הרשאה לארגוני שמירת הטבע ולחקלאים לתחזק אמצעי מיתון מסוימים הוא חלופה טובה. תחזוקה של אמצעי מיתון וניטורם כרוכים זה בזה. נוהלי ניטור מתוכננים בעיקר לבדוק אם אמצעי מיתון מסוים ממלא את תפקידו, אך בה בעת באפשרותם לזהות חוסרים וצרכים של תחזוקה. היבטי תחזוקה של אמצעים שונים נדונים בהמשך הפרק וכן בפרק 8. מהלך הניטור דורש שהמטרות שלהן נועדו אמצעי המיתון יוגדרו במדויק. יש לתכנן את מערכי הניטור במקביל לתכנון אמצעי המיתון עצמם. תכנון הניטור יידון בהרחבה בפרק 9. קיפוד חולות )גור(. )צילום: דותן רותם( 104
.2 צמצום אפקט החיץ: מעברים עיליים מעברים עיליים כוללים את כל המעברים לבעלי חיים שחוצים תשתיות תחבורה מעל מפלס התנועה. במדריך זה בחרנו לכלול 4 טיפוסים של מעברים עיליים המובחנים זה מזה במאפייניהם ובמטרותיהם: מעבר רצף המיועד הן כדי ליצור רצף של בתי גידול והן כדי לאפשר מעבר בעלי חיים, ושלושה מעברים המיועדים בעיקר כדי לאפשר מעבר בעלי חיים מעבר עילי לבעלי חיים, מעבר עילי רב-שימושי ומעבר בין צמרות. צבי הנגב. )צילום: דורון ניסים( 105
.2.1 מעבר רצף איור: SP: P. Gaspar תיאור כללי ומטרות מעבר רצף הוא מעבר עילי המיועד הן כדי לשמר ולייצר קישוריות בין בתי גידול במרחב והן כדי לענות על צורכי התנועה של טווח נרחב של בעלי חיים מיונקים גדולים ועד חולייתנים קטנים ואף חסרי חוליות. תכנונו מאפשר אינטגרציה מיטבית של המעבר בסביבתו וכן רציפות של הקרקע, של הכיסוי הצמחי ושל בתי גידול הממוקמים משני צדי הכביש. מעבר רצף הוא טיפוס המבנה הייעודי הגדול ביותר לצורך מעבר לבעלי חיים. מעבר זה נבנה לרוב מעל כביש מהיר בן נתיבים אחדים שצפיפות התנועה ומהירות הנסיעה בו גבוהות. לעתים מאריכים מעבר כזה כך שיעבור גם מעל מסילת רכבת סמוכה. אמצעי זה יקר אך יעיל, לפחות באופן מקומי, למיתון השפעות הקיטוע של תשתיות תחבורה עבור כל הקבוצות של בעלי חיים יבשתיים. טכניקות אחדות לבניית מעבר רצף כבר יושמו, והן מפורטות להלן. רוחב המעבר, עיצובו, הרכב הצומח וכיסוי הצומח תלויים במידה רבה במיני היעד שאופיינו למעבר מסוים. חשוב להבהיר כבר כאן את ההגדרות שאימצנו במדריך זה: באופן כללי, המונח מעבר רצף )=גשר אקולוגי/נופי; יש כמה וכמה מונחים לועזיים המתארים מעבר כזה, למשל )landscape bridge, ecoduct, ecopass מתייחס לקישור ברמת המערכת האקולוגית או הנוף ומיועד לייצר רצף ממשי בין כתמים של בית הגידול ולאפשר לטווח הרחב ביותר של בעלי חיים וצמחים לשהות בו ולנוע על פניו. מעבר כזה יכול להוות גם כתם של בית גידול בפני עצמו. המונח מעבר עילי לבעלי חיים )המעבר המוצג בסעיף.2.2( מתייחס לקישור ברמת אוכלוסייה או מטה-אוכלוסייה. הגדרת תפקודו מתמקדת פחות בעניין הרצף של בית הגידול ויותר בעניין מעבר בעלי חיים. אף כי יש רציפות בין רמת המערכת האקולוגית לרמת האוכלוסייה, המינוח השונה מסייע להבחין ביניהן. ההבדל העיקרי בין שני הטיפוסים של המעברים העיליים הללו נגזר מהרוחב המומלץ, כיוון שככל שמעבר עילי רחב יותר אפשר לתכננו כך שיוכל למלא תפקודים רבים יותר, להכיל יותר מיקרו-בתי גידול ולענות על צורכיהם של יותר מינים. אף על פי שההבחנה ברוחב ) קו החיתוך ( בין שני טיפוסי המעברים המשמשת במדריך היא מלאכותית ושרירותית במידה מסוימת )ההבחנה בין שתי קטגוריות במשתנה רציף כמעט תמיד תהיה שרירותית(, היא מבוססת על ניסיון שהצטבר בעולם ועל כן סטיות 106
מעל או מתחת לרוחב המומלץ צריכות להיות מוצדקות. מעבר עילי רב-שימושי )מוצג בסעיף.2.3( שונה בממדיו ובאופן השימוש בו ממעבר רצף וממעבר עילי לבעלי חיים, וישמש על פי רוב טווח קטן יותר של בעלי חיים. מיני יעד מעבר רצף הוא האמצעי האופטימלי והמומלץ ביותר לשימור קישוריות ולייצור קישוריות לטווח הרחב ביותר של מינים. המינים שעבורם הוא מיועד הם על פי רוב פרסתנים וטורפים גדולים. גם חסרי חוליות, זוחלים ודו-חיים הם מיני יעד אפשריים. מינים אחרים שיכולים להשתמש במעבר: אם יסופקו תנאי בית גידול המתאימים לצורכיהם על המעבר עצמו, ייתכן שישתמשו במעבר גם יתר היונקים )לרבות יונקים בעלי יכולת תנועה מוגבלת, מינים שוכני עצים ומינים של בתי גידול לחים(, זוחלים וחסרי חוליות וכן עופות ועטלפים. התאמות ספציפיות למינים ראו בהמשך. השימוש במבנה מעברי רצף מיועדים רק לשימוש בעלי חיים )ומיני צומח שנלווים לתנועתם, על גופם או בתוכו(. מומלץ לאסור על שימוש של בני אדם במבנה, ובמידת האפשר לצמצם סמוך לו פעילויות הקשורות בבני אדם. הנחיות כלליות ומיקום א ב גבעת נילי נ. תנינים מעבר רצף עמיקם נ. אלונה איור.8: מעבר רצף: )א( מעבר רצף בקטע 18 של כביש חוצה ישראל בגבעת נילי. המנהרה אפשרה להותיר את הגבעה על מורכבותה הטופוגרפית ועל הצומח שבה אלוני תבור מפותחים בחלקה המרכזי והצפוני ושיפולים דרומיים עם צומח עשבוני ברובו הממשיכים לתפקד כבית גידול כשלעצמם וכמרכיב מקשר בנוף. )צילום: רון פרומקין(; )ב( המעבר בגבעת נילי, מבט מלמעלה. מעברי רצף הם מבנים יקרים ולא רצוי לבנותם רק עבור מין יעד אחד או שניים. במרבית המקרים המטרה צריכה להיות חיבור בין בתי גידול ברמת המערכת האקולוגית. אם לא מדובר במנהרה חפורה, חיבור כזה בין בתי גידול מחייב לשחזר על המעבר עצמו את בתי הגידול המצויים משני צדי התשתית, בהתחשב בצומח ובמאפייני סביבה כמו סוג הקרקע, מידת הלחות, הטמפרטורה והתאורה. כך למשל, ליצירת קישור בין אזורי יער או חורש נדרשת על המעבר נוכחות של מרכיבים דומים מבית גידול זה. על המעבר להיות רחב דיו בחלקו הצר ביותר כדי שיוכל לשמש מסדרון לבעלי חיים. לבעלי החיים הגדולים יותר רוחב המעבר ומיקומו חשובים יותר מאופן עיצובו ומאופי המצע והצומח. חשוב שמיקומו של מעבר הרצף ייקבע בהתאם לנוכחות מיני היעד ולהתנהגותם )ראו גם סעיף.1.5(: כדי להבטיח את תפקודו של מעבר הרצף ואת יעילותו, יש למקמו בשטחים שידוע שהם מסדרונות תנועה של בעלי החיים ושהפרעת האדם בהם היא מזערית, ולהימנע מלמקמו באזורים שפעילות האדם בהם גורמת להפרעה. כמו כן, יש לוודא כי שימושי הקרקע בסביבתו הקרובה של המעבר לא ירתיעו בעלי חיים או ימנעו מהם גישה למעבר. במיוחד יש למזער במרחב במידת האפשר נוכחות של גידור החוסם את אפשרות הגישה של בעלי חיים למעבר או מצמצם אותה. בבחירת מיקום המעבר יש להתייחס גם לאפשרויות חצייה אחרות הזמינות לבעלי החיים ולהתחשב באמצעים האחרים שננקטו במרחב למזעור הקיטוע )איור.9(. מעבר רצף המיועד ליונקים גדולים יש למקם לאורך נתיבים שידוע שמשמשים אותם. ניתן לקבוע את הנתיבים בעזרת סקר שדה )למשל מיפוי שבילים, עקבות, ספירות לילה בסיוע זרקורים, סקר דריסות או שאלונים ייעודיים שימלאו תושבי המקום(. 10
א ב ג נ. מנשה נ. שלף נ. דליה מעבר רצף איור.9: מעבר רצף במנהרה חצובה ומעבר רצף בנוי: מנהרה חצובה מאפשרת לשמר את רציפות הקרקע ואת הצומח הטבעי הקיים. כאן דוגמה מעמק הארזים שליד ירושלים. )א( מבט מהצד; )ב( מבט לכיוון הפורטל. לצד הגבעה עובר כביש נוסף, צדדי. מצב זה אינו מומלץ, גם אם חלק מבעלי החיים יכולים לחצות כביש זה. )צילום: רון פרומקין(; )ג( מעבר רצף שנבנה בשיטת cut & cover בכביש 6 מדרום לנחל דליה. מצדו הצפוני ממשיך תוואי הכביש ב- 3 גשרים ארוכים )ויאדוקטים( על פני עמקי הנחלים דליה, שלף ומנשה. צירוף האמצעים הללו ונוכחות מעברים נוספים תחת תוואי הכביש מאפשרים חדירות מרבית של התוואי במקטע זה. כשמיני היעד נסמכים על טיפוס בית גידול מסוים, יש לוודא כי הן מעבר הרצף והן בית הגידול משני צדי המעבר נמצאים בטווח התנועה האפשרי של מינים אלה. רצוי להימנע מלמקם מעבר רצף במקטעי התשתית שבהם יש הבדלי מפלס גדולים בין שני צדיה. מיקום מיטבי למעברי רצף הוא באזורים שתחומים על ידי קרקע הגבוהה ממפלס הכביש, כך שהן שיפועי הגישה למעבר והן המבנה עצמו נמצאים במפלס קרוב לזה של השטחים הסמוכים. באזור הררי אפשר גם למקם מעבר בשיפוע המתמשך באופן רצוף משני צדי התשתית. ממדים גדולים של המבנה מאפשרים שיקום של בתי גידול, במיוחד אם המבנה מתוכנן כך שנוצרת המשכיות של בית הגידול מצדו האחד לאחר ונעשה שימוש נכון בקרקע ובצומח. יש לצמצם ככל האפשר את הנזק הנגרם לסביבה במהלך עבודות ההקמה. כן חשוב לתכנן בקפידה את דרכי השירות ואת אזורי ההתארגנות כדי למזער פגיעה בבתי הגידול הסובבים, ולפקח על הביצוע בהתאם. יש לצמצם הפרעות הנגרמות מתאורה קבועה וכן מאורות ומרעש של כלי רכב הנוסעים על הכביש. לשם כך יש ליצור חיץ או מיסוך בשולי המעבר )לאורכו, בשני צדיו הפונים לכביש( על ידי שוליים מוגבהים בסוללות עפר, על ידי שימוש במחיצות אקוסטיות, על ידי נטיעה צפופה של שיחים כגדר חיה או על ידי צירוף של כל אלה. מעבר רצף מחייב ראייה תכנונית רחבה לטווח ארוך בישראל קיימים כבר מעברי רצף אחדים ומעבר עילי אחד לבעלי חיים. עם זאת, טרם נמצאה דרך לעגן באופן מסודר, בתהליך התכנוני או במסגרת הסכמים, שמירה על השטחים הסמוכים למעבר מפני פיתוח נוסף ואף לא נמצאה דרך למזער את ההפרעות בשטחים אלה על ידי ממשק מתאים. להלן דוגמאות אחדות לצורך בתיאום ובתכנון לטווח ארוך של הנעשה בשטחים הסמוכים למעבר: תכניות פיתוח תלויות ועומדות לגבי מצפה נפתוח, הגבעה הסמוכה למנהרה בכביש 9 בעמק הארזים שליד ירושלים )איור.9 א -ב ( ופיתוח נוסף בשטחים סמוכים כרוך בהעברת קו הרכבת לירושלים )בגשר( בעמק ופיתוח פארק שחלקו יופעל כפארק אינטנסיבי במקום בית הגידול הקיים. המנהרה בגבעת נילי ומעבר הרצף שמצפון לה בכביש 6 מתפקדים בהצלחה לא מבוטלת, אולם לא נעשו הסכמים או תיאומים מחייבים לגבי שימושי הקרקע הסמוכים, ואלה אינם עולים תמיד בקנה אחד עם מטרות המעבר. גם המעבר העילי לבעלי חיים על כביש 0 גובל בשטחים שהפעילות החקלאית בהם מתנגשת לעתים עם מטרות המעבר. שני מעברי רצף נוספים המתוכננים בכביש 1 ובכביש 443 גובלים בשטחים המנוהלים על ידי קק ל ורט ג, עובדה שיכולה להקל על שמירתם לטווח הארוך, על ממשק צומח בקרבת המעבר )למשל דילול( ועל האפשרות ששימושי הקרקע ופעילויות האדם סמוך למעבר ועליו יימצאו בבקרה ויותאמו באופן טוב יותר למטרות שהמעבר נועד להן. גם במקרים אלה חשוב שמנהלי השטחים יגבשו תכנית לממשק השטחים הסמוכים ממשק דינמי שתואם את מטרות המעבר לטווח ארוך. ממשק כזה מאפשר ללמוד מתוצאות ניטור או מעקב אחר לאחר ההקמה ולהתאים את אופן ההתערבות או את שימושי הקרקע כדי לשפר את תפקוד המעבר במידת האפשר, ומאפשר אף להגיב לשינויים החלים במרוצת הזמן. 108
יש לבדוק שפיתוח קיים או מתוכנן בשטחים קרובים יימצא במרחק שלא יפריע לתפקוד המעבר לטווח הארוך. נדרש תכנון ארוך טווח כדי לוודא, באמצעות תכנון מרחבי או באופן אחר, שהשטחים הסמוכים המתאימים למעבר בעלי חיים לא יפותחו ושרשת מסדרונות התנועה של בעלי חיים תוכל לתפקד. לשם כך אפשר להשיג שטחים, לנהלם או להגיע להסכמות על ניהול השטחים השכנים למעבר כשטח שמור באופן רצוף ולזמן רב. רצוי ששטחים אלה לא יהיו שטחים פרטיים שאין ודאות לגבי אופן ניהולם לטווח ארוך. ממדים מומלצים רוחב המעבר: לפחות 80-0 מ. הרוחב המומלץ למעברי רצף הוא למעלה מ- 100 מ. נציין שוב כי רוחבו של מעבר עילי מובא כאן מנקודת המבט של בעל החיים המשתמש במעבר )ראו איור.10; מתכנני כבישים קוראים לכך לרוב אורך קטע הכביש שמכוסה על ידי המעבר(. רוחב זה מאפשר לשחזר מיקרו-בתי גידול שונים כדי ליצור קישוריות ברמת בית הגידול. הרוחב המיטבי תלוי במגוון של בתי הגידול המקושרים ובחשיבותם לשימור. באזורים שחשיבותם גבוהה רוחב של מעבר רצף יכול להיות כמה מאות מטרים כדי לשמר את קישוריות הנוף. כך למשל, מעבר רצף ייחודי בהולנד המגשר על פני שני כבישים ומסילת רכבת )ליד )Hilversum נבנה ברוחב 800 מ. גובה הגדר או סוללת העפר בשולי המבנה: לפחות 1 מ. הגובה המומלץ מעל 2 מ. עומק הקרקע: 2.0-1.5 מ )עומק קרקע מינימלי המומלץ לנטיעת צומח עשבוני 0.3 מ, לשיחים 0.6 מ לעצים 1.5 מ (. איור :.10 ממדי המעברים כפי שמוצגים במדריך זה: מעבר עילי )משמאל( ומעבר תחתי )מימין(. הממדים נבחנים מנקודת הראות של בעל החיים המשתמש בהם: L =אורך המעבר, A =רוחב המעבר, H =גובה המעבר. לרוב אורך המעבר קבוע מראש בשל ממדי התשתית, אך את רוחב המעבר )ואת גובהו במקרה של מעבר תחתי( אפשר לשנות בהתאם לצורכי בעלי החיים )איור: )SP:.P Gaspar טיפוסי קונסטרוקציה האמור בסעיף זה מתייחס הן למעבר רצף והן למעבר עילי לבעלי חיים. הדוגמאות שיובאו להלן נבחרו כדי לתת למהנדס הקונסטרוקציה רעיונות. אין הן מיועדות לספק את כל הפרטים הטכניים אלא להאיר מאפיינים המסייעים לוודא את יעילות המעבר. מעבר עילי אפשר לבנות בכמה אופנים. הבחירה תלויה בעיקר בטופוגרפיה, ביציבות השכבות השונות של הקרקע ושל המסלע, בעלויות, באסתטיקה ובמסורות תכנון ועיצוב מקומיות, אך קיימים שלושה אופני בנייה עיקריים: א( תוואי התשתית עובר במנהרה חפורה ב( תוואי התשתית עובר במנהרה חפורה מסוג cut & cover ג( המעבר נבנה כגשר מעל התשתית כקונסטרוקציה אפשר להשתמש באחד משני טיפוסים אלה: גשר קורות תומכות מפלדה או מבטון )span( קשת קשתות בטון מוכנות מראש cast-in-place( )pre-fabricated או קשתות מפלדה גלית steel( )corrugated 109
א ד ה ב ו ז ג ח איור.11: עיצובים שונים למעברים עיליים: בטור מימין מבט מלמעלה,)EU( בטור משמאל מבט מהצד.)NL( מבט מלמעלה: מבנה ישר )א( הוא הקל ביותר לביצוע; צורה דמוית משפך )ב( או פרבולית/ בצורת שעון חול )ג( נבחרת לעתים להפחתת עלויות, שעולות עם העלייה בשטחו הכולל של המעבר העילי. הבנייה של צורה פרבולית קשה לביצוע ויקרה יותר מאשר צורה דמוית-משפך בעלת קווים ישרים. מבט מהצד: )ד( קונסטרוקציה ישרה עם תמיכה באמצע; )ה( קונסטרוקציה ישרה עם תמיכה באמצע ושיפוע בצד; )ו( קונסטרוקציה של קשת כפולה ;)prefab( )ז( קונסטרוקציה של קשת אחת; )ח( שטח מישורי בכניסה למעבר לפני התחלת השיפוע. עקרונות הקונסטרוקציה הרלוונטיים לבעלי חיים הם אלה: המיקום הנוח ביותר לבניית מעבר הוא המקום שבו הכביש עובר בין שני הרים, כך שגובה מפלס הכניסה למעבר הוא כגובה מפלס הסביבה. הולכת התשתית לתוך מפער חפירה טבעי או מלאכותי מאפשרת לבנות את המעבר העילי במפלס הנוף )ראו גם בפרק 6(. כשהמפלס של המעבר העילי גבוה מזה של השטחים הסמוכים, חשב ששיפוע הכניסה )רמפת הגישה( לא יהיה תלול מדי ויהיה מקושר היטב לנוף הסובב. פירוט על כך ראו בהמשך )תכנון מפורט והתאמה התאמת הכניסות וניתוב למעבר(. חשוב שצורת המעבר והחומרים שמהם הוא בנוי יאפשרו להשיג את המאפיינים החיוניים כמו כיסוי הקרקע והצומח ואת הקישוריות לשטחים סמוכים. איור.12: דוגמה לתכנון מעברים עיליים: הפרדה בין תפקודים המיועדים לבעלי חיים ולבני אדם )המעבר הצר מימין( ויצירת שטח פתוח ומגוון בתי גידול בכניסה למעבר רצף. )NL( בבניית מעבר עילי על כבישים קיימים השימוש בקשתות מוכנות מראש מקטין את זמן הבנייה באתר. מומלץ לעצב את המעבר בצורת שעון חול )ראו איור.11 ג (. צורה זו מעלה את הסיכוי שבעלי החיים יאתרו את הכניסה למעבר, אף כי עלויות הבנייה גבוהות מאשר בנייה בעלת קווים ישרים. דוגמאות עיצוב נוספות אפשר לראות באיורים.13-.11(. 110
אף על פי שהעלויות הכרוכות בבניית מעברים עיליים לבעלי חיים מהוות לרוב רק חלק זעום מהעלות הכוללת של פרויקט פיתוח כביש או מסילת ברזל, אלה הם מהאמצעים היקרים יותר לשמירת הטבע המיושמים בתהליך התכנון. לפיכך יש לעודד פיתוח של פתרונות חלופיים שעלותם נמוכה יותר. למשל, עד כה מעברים עיליים הבנויים מעץ נבנו רק לעתים רחוקות. באחד המעברים הבנויים מעץ בצרפת התעוררו בעיות בשל עלויות תחזוקה גבוהות, אך בשוויץ בוחנים מתווה למעבר עילי שלו קונסטרוקציה מודרנית מעץ. בארצות הברית התקיימה בשנת 2010 תחרות תכנון למעבר עילי שכללה העלאת פתרונות חדשניים בתכנון, בעיצוב ובשימוש בחומרים להוזלת עלויות הבנייה. הצעות אלה טרם יושמו. א ב ג ד ה ו איור.13: מגוון עיצובים למעברי רצף בנויים: שימוש באלמנטים מוכנים שהונחו על כביש מהיר קיים מעבר במהלך בנייה )א( ומעבר מתפקד )ב( אזור,Banff הכביש המהיר החוצה את קנדה; )ג( מבנה שעון חול למעבר צר וקצר הבנוי בשיפוע, בנוף הררי על כביש כפרי, שוויץ; )ד( מעבר מעל כביש מהיר שלצדו כביש כפרי, מצפון לברן, שוויץ. במעבר זה הוקפד לשמר את הקישוריות גם לשטח הכלוא בין הכביש המהיר לבין מסילת רכבת העוברת במקביל אליו ולשטחים שמעבר למסילה; )ה( מעבר רצף שנבנה בשיפוע, עם מסלולים במפלסים שונים, שוויץ )צילומים: תמר אחירון-פרומקין(; )ו( מבנה בטון ישר המוצב על עמודים, מצפון לארנהם, הולנד. הכביש הונמך כדי לאפשר למעבר להיות במפלס אחד עם השטחים הסובבים. )צילום: )EU:.V Keller 111 תכנון מפורט והתאמה מעבר הרצף צריך להיות סביבה הטרוגנית המשלבת שטח פתוח, שיחים ולעתים אף עצים. על העיצוב הנופי לחקות את בתי הגידול הסמוכים שהמעבר מיועד לקשר ביניהם. מנהרה חצובה בגבעה או בצלע הר מאפשרת לקיים בצורה הטובה ביותר את רציפות הנוף ובתי הגידול משני צדי התשתית )איורים.9.8, א -ב (. יש להשתדל להפחית את הפגיעה של הפורטל בבית הגידול הטבעי. להלן פירוט נוסף לגבי היבטי התכנון המפורט הנוגעים לקרקע, לצומח, להתאמת הכניסות וניתוב למעברים, למיסוך הפרעות וצמצומן ולגידור.
קרקע קרקע היא מרכיב הכרחי כדי לאפשר כיסוי צומח. יש להשתמש בקרקע מקומית ולהימנע מייבוא קרקע מחוץ לשטח הפרויקט. יש להקפיד על רציפות מרבית של קרקע מקומית סמוך למעבר ועליו. אפשר להשתמש בשכבה העליונה של קרקע מקומית שהוסרה במהלך העבודות ונשמרה במיוחד, או בתרכובות קרקע מיוחדות. הקרקע המשמשת לשכבה העליונה צריכה להתאים לצומח שמעוניינים בו. אפשר ליצור גם שילובי קרקעות בהתאם לפוריות הקרקע וליכולתה להכיל לחות. אם קיימות דרישות מיוחדות לצומח מסוים אפשר להעתיק צומח ולהעבירו יחד עם האדמה שבה הוא גדל. עומק הקרקע הנדרש תלוי בטיפוס בית הגידול, ועל הקרקע להיות עמוקה דיה כך שתחזיק מים בכמות המספיקה לקיום הצומח שגדל בה. אם ההתאמה לבתי הגידול הסמוכים מצריכה נטיעת עצים, עומק הקרקע צריך להיות כזה שיתמוך בעצים שגובהם 3.5-2.5 מ גם בתנאים שאינם כוללים השקיה )העומקים המומלצים לכיסוי הקרקע הובאו לעיל בסעיף הממדים המומלצים(. אפשר לגוון את עומק הקרקע לפי טיפוס הצומח המועדף, כך שייווצר מגוון של מיקרו-עומקים ובעלויות נמוכות יותר. אפשר להפחית את כובד כיסוי הקרקע שעל המעבר. למשל במקרה של מנהרת cut & cover אפשר להניח כשכבה אמצעית חומר מילוי חלופי )סינתטי וקל(, וכשכבה עליונה להניח אדמה מקומית. יש ליצור שיפוע מתון לצורכי ניקוז. אפשר לגוון את הטופוגרפיה ואת הניקוז המקומיים על ידי יצירה של שקעים ותלוליות של חומר המילוי ואף ליצור כך ברכות חורף. בסביבה יובשנית אפשר ליצור שקעים בתחתית המבנה שאליהם יתנקזו המשקעים )מעין אגני ניקוז מקומיים שיגדילו את היצע המים לעצים ולשיחים(. חשוב להקפיד על סוגיות הניקוז והאיטום כך שמים אלה לא יחלחלו לתחתית הגשר ולמערכות חשמל ותאורה המצויות בו ובסביבתו. צומח תכנון הנטיעות צריך לייצר בית גידול מגוון ודומה ככל האפשר לבתי גידול סמוכים )איור.14( שיהווה מסדרון תנועה מתאים עבור מספר מרבי של מיני בעלי חיים: חשוב שהחלק המרכזי של המעבר ייוותר פתוח ולא מוצל, והצומח שבו יהיה עשבוני נמוך. בשוליים לאורך המעבר יש לטעת בצפיפות גדלה והולכת לכיוון הקצה שיחים ולעתים אף עצים, זאת כדי לספק מחסה ומקלט למיני בעלי חיים קטנים ובינוניים, ולסייע במיסוך הפרעות. אם רוחב המעבר מאפשר זאת ובתי הגידול הסמוכים כוללים גריגה, חורש או יער, אפשר לשלב במרכז המעבר גם כתמי שיחים ועצים נמוכים בצפיפות שאינה עולה על צפיפותם בסביבה, זאת כל עוד נשמרת תחושת הפתיחות והנצפות הכללית במידה הנדרשת למיני היעד )ראו איור.14(. יש להשתמש במיני צומח מקומיים ומאפיינים המצויים בבתי הגידול הסמוכים למעבר משני צדי התשתית כאלה שלטווח הארוך יכולים להתקיים בלי השקיה, ומתאימים לסוג הקרקע שעל המעבר. ייתכן כי האתר ותנאי האקלים במקום יחייבו שימוש במינים העמידים לתנאים יובשניים. זריעת מיני דגניים וצומח עשבוני אינה הכרחית תמיד. נביטה ספונטנית יכולה להניב תוצאות טובות. חלופה לשימוש בתערובות זרעים יקרות היא העברה של מאגר זרעים מקומי מאזורים סמוכים )השכבה העליונה של הקרקע המקומית(, או הסרה זהירה של שכבת קרקע כזו מהאתר עצמו במהלך העבודות לסלילת הכביש, שמירתה בצד בערמות ייחודיות, ושימוש בה לצורך השיקום הנופי. מיני צומח שהם מקור מזון מועדף יכולים לשמש למשיכת מינים צמחוניים למעבר הרצף. שורשי עצים יכולים ליצור בעיות תחזוקה על מעבר הרצף. מאחר שכך, בחירת העצים המתאימים ומיקומם צריכה להתחשב הן בשיקולים של תחזוקה והן בשיקולים של בטיחות הנוסעים בכביש. חשוב שהצומח על המעבר יתמזג בזה שבכניסות למעבר, לרבות הצומח בשיפועי הכניסה. 112 התאמת הכניסות וניתוב למעבר כשמפלס המעבר גבוה מזה של השטחים הסמוכים, חשוב ששיפוע הכניסה )רמפת הגישה( יהיה מקושר היטב לנוף שסביב ולא יהיה תלול מדי. לשם כך ייתכן שיהיה צורך להרחיב את תחום התכנון המוגדר ב קו הכחול ; הדבר יאפשר חופש תכנון מיטבי. השיפוע מתפקד באזור המוביל את בעל החיים למעבר, ולכן חשוב שיתאים לצורת המעבר. עד כה יש מעט ידע על השיפוע המרבי שמתאים לבעלי חיים שונים. בנופים שטוחים ומישוריים שיפוע הכניסה יכול להגיע עד 15%, ובנופים גבעיים או הרריים אפשר ליצור גם שיפועים תלולים יותר: אחד מכיווני הגישה או שניהם יכולים להגיע עד 25%, במיוחד אם המעבר נבנה על מדרון ולא בתחתית עמק. אם מתעורר ספק אפשר לחשב את השיפוע הממוצע של המדרונות הסמוכים למעבר המיועד שבהם נצפתה בפועל פעילות של מיני היעד.
א ב ג ד ה ו איור.14: תכנון הצומח על מעבר בנוי: )א( למעבר משני צדיו מקושרים טיפוסי בית גידול המתאימים לקבוצות שונות של מיני בעלי חיים ;)EU( )ב( שיקום הצומח על מעבר הרצף שמדרום לנחל דליה כלל שילוב בין זריעת דגנים בחציו הדרומי, בהמשך לשדות חקלאיים שבהם מגדלים דגניים, לבין שתילת מגוון צמחים בחלקו הצפוני. בין הצמחים היו מיני שיחים, בני שיח ועצים אחדים המצויים בגריגה הגובלת במעבר או באזור. כן נעשה שימוש בקרקע מקומית ובה מאגר זרעים של צומח חד-שנתי; )ג( עצים נמוכים, ערמות ענפים וכתמים פתוחים עם צומח עשבוני במעבר המקשר בין שני אזורי יער,,Banff קנדה; )ד-ה( כתמים פתוחים ומגוון עצים קטנים, שיחים וצומח עשבוני במעברים המחברים אזורי יער, שוויץ; )ו( ברכת חורף טבעית על מעבר, שוויץ. )צילומים: תמר אחירון-פרומקין( אפשר לייצר שיפועי כניסה עם שינויי גובה לא רציפים )בקפיצות( או עם תעלות, בתנאי שאלה לא יתפרסו על כל רוחב השיפוע. עדיף להתחיל את השיפוע כ- 5 מ מקצה המעבר )איור.11 ח (, מצב שבו בעלי החיים יכולים להגיע לנקודה הגבוהה ביותר ולראות שיש אפשרות לחצייה עוד לפני תחילת המעבר. הקרקע בשיפועים אלה צריכה להתאים לצומח שמעוניינים למקם שם. האפשרות למתן את שיפוע הכניסה באה לעתים על חשבון האפשרות להותיר כיסוי צומח מקורי בסביבה הקרובה למעבר, ולכן יש למצוא את האיזון המיטבי בכל מקרה ומקרה. שיפוע תלול יותיר את מרב מבנה הצומח הטבעי המקורי בשטח, סמוך למעבר עצמו. שיפוע מתון מחייב מילוי עפר רב יותר, וזה מגדיל את השטח של רמפת הגישה 113
וקובר תחתיה יותר מהצומח המקומי המקורי, לרבות עצים. אפשר לשקול הסרה של שכבת הקרקע העליונה הזו, המחזיקה שיחים וצומח עשבוני, והעתקת העצים המקוריים כך שימוקמו שוב מעל שכבת המילוי, אולם פעולה כזו אינה מצליחה תמיד: קליטת הצומח אינה מובטחת, בין היתר כיוון שתנאי הטופוגרפיה וההידרולוגיה יהיו שונים מאלה של מקום גידולם המקורי. יש להימנע ככל האפשר מהתוויית כבישים מקומיים )ואף דרכים חקלאיות או דרכי יער אחרות הנמתחות במקביל לתשתית האמורה( לפני הכניסה למעבר או סמוך אליו, כיוון שאלה עלולים להפריע לבעלי חיים מסוימים ואפילו למנוע מהם גישה וכניסה למעבר ושימוש בו )איור.15(. יש להתוות דרכים אלה כך שלא יחסמו את הגישה למעבר לבעלי חיים קטנים, במיוחד לחסרי חוליות. בכניסה למעבר אפשר למקם סלעים גדולים כדי למנוע כניסת כלי רכב. שילוב בין בולדרים לבין נטיעות יכול לסייע לתחושת הביטחון של בעלי החיים עד שהצומח יגדל )איור.16(. חשוב להשתמש באמצעים שונים כדי לנתב לכניסה למעבר את מיני היעד ועמם מגוון מינים נוספים. לצורך ניתוב כזה אפשר להסתייע בתבליט )שוליים מוגבהים, תעלות(, בצומח )עצים ומשוכות שיחים בשולי מרחב הגישה( וכן בגדרות ובמסכים לצמצום הפרעות. אפשר לשלב בין אמצעים למשיכת בעלי חיים ולניתובם למעבר, כמו שילוב בין ברכת מים לצד אחת הכניסות, לבין גידור ובהמשכו מיסוך. גידור הוא האמצעי היעיל ביותר המשמש הן להנחיית בעלי החיים למעבר והן למניעת כניסתם לתחום הכביש. סוללות או קירות עפר מיוצבים MSE-(,Mechanically Stabilized Walls ראו איור.46 ג (, אם הם גבוהים דיים, יכולים לשמש במקום גידור. איור.15: מיקום כבישים הסמוכים למעבר העילי: כבישים המקבילים לדרך המהירה מונעים מבעלי חיים גישה למעבר )הכביש בחלק העליון של האיור(. יש למקמם במרחק מה מהמעבר כך שייוותר מסדרון גישה אליו, כמו בחלקו התחתון של האיור.)EU( איור.16: חסימת כניסה למעבר בפני כלי רכב: בולדרים הוצבו נטיעת עצים ושיחים בשולי הכניסה למעבר תסייע בכניסה למעבר עילי בצרפת )צילום: )EU:.H Bekker לניתוב בעלי החיים לכניסות למעבר. צומח דמוי משוכה הנמתח אל פנים המעבר יכול לשמש בה בעת לתפקודים אחדים כמו ניתוב, מתן מחסה ומיסוך מסוים של אור ורעש המגיעים מהכביש. מיני הצומח המשמשים לניתוב צריכים להתאים לאלה הנמצאים על המעבר, בסביבה הקרובה ובצדי הדרך. בכניסה למעבר יש להשתמש במיני צומח המושכים את מיני היעד או מועדפים עליהם. מיסוך וצמצום הפרעות מיסוך מיועד לצמצם באמצעות מחיצות או הפרדות אחרות הפרעות של תאורה או של רעש מהכביש הנגרמות לבעלי החיים המשתמשים במעבר. התקנת מיסוך חשובה במעברים העיליים הצרים יותר ובאזורים שמקור התאורה היחידי בהם מגיע מהתשתית שהמעבר חוצה יותר מאשר באזורים שיש בהם מקורות תאורה סמוכים אחרים. יש להתקין לאורך שני צדי המעבר הפונים לכביש תלוליות או סוללות עפר, קירות מוצקים, מחיצות אקוסטיות ומסכים אטומים אחרים, לטעת צומח בצפיפות או לשלב את כל אלה כך שימנעו או יצמצמו ככל האפשר חדירה של רעש ושל תאורה )איור.1(. על מרכיבי המיסוך להתמשך מטה, עד לכניסה למעבר ולגידור שבשולי הכביש. הגובה המינימלי של מחיצות אלה צריך להיות כ- 2 מ. מיסוך גבוה דיו יכול לחסוך את הצורך בגידור נוסף על המעבר. אם הכביש משופע יש לוודא שתאורה מנקודות מרוחקות יותר במעלה הכביש אינה נראית על פני המעבר ואינה הופכת מקור הפרעה קבוע בו. 114
גידור רצוי למקם את המחיצות בחלק החיצוני של הקונסטרוקציה כדי להגדיל את הרוחב הזמין למעבר בעלי חיים לממדיו המרביים. יש לחבר בקפידה את המחיצות לאמצעים כמו מחסומי רעש הממוקמים לאורך הכביש. תלוליות עפר בחלק החיצוני של המעבר הנמתחות הלאה לאורך הכביש הן מחסום טוב, ומתאימות במיוחד למעברי רצף ולמעברים רחבים )איור.1 ג (. משוכות צפופות מתפקדות כמחסום באופן הטוב ביותר אם הן ממוקמות על תלוליות עפר נמוכות )איור.1 א (. צומח על התלוליות ובצדן הפנימי יכול לשמש גם לניתוב בעלי החיים למעבר וגם כמחסה. אם יש במעבר הרצף תנועה של מטיילים ונופשים, חשוב למזער את האפשרות להפרעה לבעלי החיים. אפשר להפריד שבילי הליכה משאר שטח המעבר על ידי קיר, תעלה, מחיצה דקה או סבך שיחים. יש לשים לב לביטחון המשתמשים בשביל, ולצמצם אפשרות לגרפיטי או לוונדליזם. לצמצום ההפרעה מומלץ לשקול צמצום של תאורת הכביש באזור מעבר הרצף: הזזת נקודות תאורה, הנמכת העמודים או הקטנת עוצמת הנורות )באירופה יש מקומות שבהם אין כלל תאורה בכניסה למנהרות אלא רק בתוך המנהרות(. אפשרות נוספת היא למקם בתקרה שבכניסה למנהרה תאורה המכוונת מטה והחוצה. גדרות נדרשות כדי להנחות ולנתב בעלי חיים למעברים המתאימים להם ולמנוע את כניסתם הלא רצויה לתחום תשתית התחבורה. ההמלצות לתכנון המפורט מובאות בהרחבה בסעיף.4.1. חיוני לגדר את השוליים החיצוניים של מעבר עילי אם לא הותקנו מחיצות. הגידור בשולי המעבר העילי צריך להתחבר באופן הרמטי ורצוף לגידור שבשולי הכביש. גיוונים והתאמות נוספים להגדלת האטרקטיביות של המעבר לבעלי חיים אפשר ליצור עליו או בקרבתו נקודות שתייה או לטעת בו מיני צמחים נאכלים, למשל שיחים עם פירות עונתיים שמתאימים לטיפוס בית הגידול. מחסה נוסף על מעבר הרצף יכול להיות חשוב לטווח רחב של מינים ולהגדיל את הסיכוי שמינים נוספים ישתמשו בו. אפשר למקם במרווחים מסוימים לאורך המעבר ערמות של ענפים, של בולי עץ, של גזם, של אבנים או של סלעים קטנים )כך שיהוו אבני קפיצה, ראו פרק 3(. אלה מיועדים לספק לבעלי חיים קטנים יונקים קטנים, זוחלים, דו-חיים, חסרי חוליות מחסה ומקלט. הם חשובים במיוחד עד להתבססות צומח גבוה דיו. בסביבה א ב ג איור.1: שימוש באמצעים למניעת הפרעות: )א( פרט חתך המראה מסך הממוקם על סוללת עפר מוגבהת. בשוליים, בצדו הפנימי של המעבר, נטועים עצים או שיחים גבוהים. )איור: ;)SP:.P Gaspar )ב( שילוב בין גידור המנתב בעלי חיים לכיוון המעבר, מיסוך לצמצום ההפרעות מהכביש ומעבר צר להולכי רגל הממוקם מחוץ לגדר לכיוון הכביש. מעבר עילי בהונגריה. )צילום: תמר אחירון-פרומקין(; )ג( סוללת עפר וגידור בשולי מעבר. )צילום: )US: T. Clevenger איור.18: ברכות קטנות כ אבני קפיצה : ברכות כאלה יכולות לסייע לתנועת דו-חיים במעבר עילי. )צילום: )US:.T Clevenger שסכנת השרפות בה רבה יש לשקול אם למקם ערמות אבנים במקום ערמות ענפים. מיסוך סוללת עפר 115
אפשר ליצור בתי גידול לחים המתאימים לדו-חיים באמצעות שימוש ב אבני קפיצה שבהן נשמרת לחות גבוהה יותר, ויש בהן מקום מחסה לבעלי החיים הקטנים. ניתן לעשות זאת על ידי יצירת כתמים של צומח עשבוני או שיחי או על ידי הוספה של משטחי עץ קטנים המונחים על אבנים כך שהשטח שתחתם מוצל. אפשרות נוספת ליצירת בית גידול לח היא יצירת סדרה של ברכות קטנות מלאכותיות )איור.18(. אפשר ליצור ברכות כאלה עם מצע טבעי או עם מצע מלאכותי שאינו מחלחל או המחזיק מים למשך זמן רב, או לעצב את פני השטח כך שייווצרו על פניו אגני ניקוז קטנים ולשלבם עם מצע לא מחלחל. אפשר למקם תלוליות או סוללות עפר במרכז המעבר )בנוסף לאלה שבצדיו( כדי לאפשר לפרסתנים שזקוקים לכך נקודות תצפית טובות יותר על המרחב. נקודות לתשומת לב מיוחדת מעברים עיליים מיועדים לשימוש ארוך טווח. עבודות הנדסיות, למשל, מתוכננות לטווח של 100-50 שנה ויותר. כחלק מהתכנון המרחבי ברמה המקומית והאזורית חשוב לוודא לאותה מסגרת זמן שיישמר גם מסדרון מרחבי המאפשר גישה למעבר העילי. במיוחד אין לאפשר פיתוח )בינוי למגורים ולתעשייה, כבישים מקומיים( המצמצם את התפקוד של המעבר העילי. חשוב לבדוק כבר בשלב התכנון אם אפשר ליצור הסכמים בוועדות התכנון עצמן ובין גופים המנהלים שטחים פתוחים כדי לעגן את השמירה על מעבר הרצף, על סביבתו ועל ממשק מתאים בה כך שיגבר הסיכוי לתפקוד נאות של המעבר לטווח ארוך. כחלק מאותה התפיסה, יש לגבש גם תכנית תחזוקה הולמת לטווח ארוך. איור.19: איטום וניקוז מאריכים את חיי המבנה: ציפוי בסיס המעבר בחומר מבודד וניקוז נאות של שטח פניו, ספרד )צילום: יש לשים לב לדרישות בטיחות של הכביש, למשל לא )SP:.C Rosell, Minuartia לשתול עצים שיכולים ליפול עליו. יש לדאוג לניקוז ולאיטום הולם של המבנה כך שמים הנקווים עליו לא יחלחלו לתחתיתו ולמערכות חשמל ותאורה המצויות בו ובסביבתו, במיוחד באזורים שאינם מדבריים. לצורך ניקוז מומלץ ליצור שיפוע קל של 2%-3% ממרכז הציר האורכי של המעבר לכיוון הצדדים ולכיוון היציאות )ממנו החוצה(. אפשר להגן על בסיס המבנה ולסייע לו להאריך ימים על ידי כיסויו בחומר מבודד המונח בין השלד לבין כיסוי האדמה )איור.19(. פסי טשטוש שנועדו לניטור עקבות של בעלי חיים מותירים מפער ברציפות הצומח על המעבר, ועלולים להוות מכשול למינים מסוימים של חסרי חוליות, ומשום כך יש להקפיד להשאירם לתקופת זמן מוגבלת, כל עוד הניטור מתבצע בפועל. מעברי רצף לשימוש בלעדי של בעלי חיים מומלצים במיוחד אם מעוניינים לשקם תנועה יומית או עונתית של יונקים גדולים. רצוי לסגור את המעבר לקהל ולפעילויות של בני אדם. אם הדבר אינו אפשרי או אינו רצוי, יש לתכנן בקפידה שימוש של הולכי רגל ושל כלי רכב במעבר עילי )עוד על כך ראו סעיף.2.3(. אם צפויה נוכחות של הולכי רגל במעבר, מוטב לספק שביל צר שירכז את תנועתם מאשר לא לספק שביל תנועה כלל, דבר שעלול להוביל לכך שהם ישתמשו בכל רוחבו של המעבר. לפעמים עדיף לחבר מעבר רצף לשבילי נופש להולכי רגל. לפני שעושים זאת יש לבחון מה רוחב המעבר הנדרש, כך שתתאפשר הפרדה פיזית בין פעילות האדם לזו של בעלי החיים, וכן לבדוק מהי האפשרות לחסום כניסה של הולכי רגל בתקופות מסוימות של השנה. צריך לשים לב ששילוב כזה מחייב שליטה ניהולית, במיוחד בעניין ונדליזם. במעברי רצף נעשה לעתים שימוש לרעה על ידי רוכבי אופניים, אופנועים וטרקטורונים. אפשר למנוע כניסתם למעבר על ידי גידור עם מפתחים גדולים )שבעלי חיים יכולים לעבור דרכם(, חסימה באמצעות סלעים גדולים או חסימה חלקית באמצעות משוכות שיחים קוצניים כמו צבר או פטל, כל עוד אינם מונעים כניסה חופשית של בעלי חיים. רצוי לגבות אמצעים אלה בשילוט הסברה. יש להקפיד על אכיפת איסור ציד על המעבר העילי ובסביבתו. אין ניסיון רב שממנו ניתן ללמוד על היקף השטח המדובר, אולם מרחק של 2-0.5 ק מ מהכניסות למעבר עשוי להתאים, בהתחשב בסיטואציה המקומית. 116
הנחיות ספציפיות למינים טווח רחב של בעלי חיים משתמשים במעבר רצף )איור.20(. להלן קבוצות מינים שיכולות להשתמש במעבר אם התנאים המקומיים יותאמו לצורכיהם: דו-חיים: אינם צפויים להשתמש במעבר רצף אלא אם כן המעבר ממוקם בנתיב נדידה מקומית שלהם או אם הוא נקלע בדרכם במהלך תקופת התפזרות הצעירים. אפשר ליצור בית גידול לח המתאים לדו- חיים בעזרת סדרת ברכות המהוות אבני קפיצה ומחברות בין בתי גידול לחים שהופרדו על ידי הכביש, בשילוב עם מקומות מסתור מתאימים על פני המעבר )ראו גיוונים והתאמות נוספים לעיל(. יונקים שוכני עצים: או יונקים המעדיפים בתי גידול של עצים או את קרבתם לתנועתם על פני המעבר יכולים לסייע מבנים המספקים מקומות מחסה והגנה בזמן תנועה )כמו ערמות ענפים, תלוליות אבנים או ערמות גזם וסחופת עץ(, ובתנאי שיהיו קרובים דיים זה לזה בכניסות למעבר ועל פניו. יונקים שוכני בתי גידול לחים: )כגון לוטרה( יכולים להימנע משימוש במעבר רצף אם אינו ממוקם בבית הגידול המועדף עליהם או סמוך מאוד אליו. בנייה של בית גידול לח )כמו ברכה בכניסה או סדרת ברכות כפי שתואר לעיל( יכולה לעודד מינים אלה להשתמש במעבר. מינים מעופפים: אפשר להתאים את טיפוסי הצומח על המעבר ואת מיקום הצומח כך שיגדילו את אפשרויות השימוש בו ואת החצייה דרכו גם על ידי מיני עופות ועטלפים. נמצא שמעברים עיליים מהווים קווים מנתבים גם לתנועה של בעלי חיים מעופפים כמו ציפורים, עטלפים ופרפרים; הם מסייעים להפחית את שיעור התמותה של בעלי החיים המעופפים מהתנגשויות בכלי רכב, וגם מגבירים את תנועת אותם המינים המעופפים איור.20: מגוון בעלי חיים תועדו במעבר הרצף מדרום לנחל דליה: לדוגמה, צבי ישראלי )למעלה(, דרבן ושועל )באמצע(, נמייה )למטה(. תכיפות השימוש במעבר ומאפייני השימוש שונים בין המינים. )צילומים: תמר אחירון-פרומקין( שאלמלא כן היו נמנעים מלחצות שטח כביש פתוח. אלמנט קווי המכוון למעבר ו/או החוצה את המעבר מצד לצד יכול לסייע בהכוונת תעופתם של עטלפים ומיני ציפורים על פני המעבר. אלמנט קווי כזה יכול להיות למשל שדרת עצים המכוונת למעבר ומגיעה עד לכניסה אליו. על המעבר עצמו אפשר להמשיכה בשורה מרווחת של שיחים גבוהים )או בצירוף כמה עצים קטנים(. תחזוקה ובדיקה המבנים של מעברי רצף דורשים באופן יחסי תחזוקה מעטה. קירות, גדרות ומחיצות מצריכים בדיקה ותחזוקה סדירות כדי לוודא את יציבותם. כן יש לדאוג לשמירה על מצב הצומח והשיפועים, אם ישנם. יש לקבוע במפורש כבר בשלב התכנון מי יהיה אחראי לתחזוקה, ולהקפיד בשלב התפעול על שיתוף פעולה הדוק עם האנשים האחראים לתחזוקת הכביש. זאת במיוחד אם התחזוקה בפועל מועברת לידי אנשים או ארגונים שלא היו מעורבים בתהליך התכנון )כמו חקלאים, יערנים, ארגוני שמירת טבע(. במצבים רבים האחראים על ממשק בשטחים הפתוחים בסביבת המעבר יכולים להיות האחראים גם לתחזוקת הצומח שעל המעבר. על האחראים לתחזוקה להיות מודעים למטרת המעבר. יש להכין בעבורם הנחיות מפורטות, ולפתח יחד איתם נוהלי תחזוקה. כבר בשלב הביצוע של מעבר הרצף יש לתכנן את נוהלי התחזוקה לשנתיים-שלוש השנים הראשונות שלאחר ההקמה, במיוחד את אלה הנוגעים להתבססות הצומח. לאחר מכן אפשר לגבש נוהלי תחזוקה מדי שנה, בהתאם לנתוני הניטור והבדיקה השוטפים. 11
ניטור חשוב לתחזק את הצומח בהתאם למטרות המקוריות של מעבר הרצף, אלא אם כן הוחלט לעדכן אותן בהסתמך על נתוני הניטור. יש לדאוג שתחזוקת הצומח לא תפגע בתפקוד הטכני של הגשר. בשנים הראשונות שלאחר ההקמה קרוב לוודאי שיהיה צורך להשקות את הצומח על פני המעבר. השקיה כזו מאפשרת לצומח להתבסס, להשריש ולהתפתח במהירות למצבו התפקודי הרצוי על המעבר. יש לוודא שבתי גידול רצויים יישמרו או יטופחו באופן פעיל. לשם כך יש לבדוק אם הצומח במרכז המעבר אינו יוצר אזור סבוך וחסום, ולסלק מיני צמחים רודרליים ופולשים המופיעים בשטח. חשוב להעניק תשומת לב מיוחדת לשימושים לא הולמים במעבר הרצף ובסביבתו, כאלה שעלולים לפגוע בתפקודו כמעבר לבעלי חיים )כמו גידור או הפעלת מתקני נופש בשטחים פתוחים סמוכים(. בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בהקמת מעבר רצף, חשוב במיוחד במקרה זה לבצע עוד לפני ההקמה ניטור מקדים באזור המתוכנן להקמה לנטר בשיטות שונות פעילות של מיני היעד באזור המיועד למעבר ובסביבתו, ולשלב את המידע מהניטור במידע על שימושי הקרקע באזור. לאחר ההקמה יש לנטר את תפקוד המעבר ולפעול במידת הצורך לבקרה ולשיפור המצב: יש לנטר את פעילות מיני היעד במעבר ובסביבתו ולתעד גם כל פעילות אנושית שעלולה להשפיע על השימוש של בעלי החיים במעבר. שילוב בין שני סוגי המידע יאפשר הבנה מרבית של תפקוד המבנה ושל האמצעים הנדרשים, במידת הצורך, לשיפור יעילות תפקודו אך כבר בשלב התכנון חשוב להגדיר את מקורות התקצוב לכך. הניטור יכול לכלול שילוב של שיטות שיספקו מידע נרחב ומקיף הנדרש לצורך קבלת החלטות )למשל מעקב אחר עקבות וגללים, שימוש בפסי טשטוש ובמצלמות מיוחדות לבעלי חיים, ראו פרק 9(. צב יבשה מצוי. )צילום: רון פרומקין( 118
יעל נובי. )צילום דותן רותם( 119
.2.2 מעבר עילי לבעלי חיים איור: SP: P. Gaspar תיאור כללי ומטרות מעבר עילי לבעלי חיים overpass(,)wildlife שני בגודלו למעבר הרצף, הוא לרוב המבנה הגדול ביותר על פני כבישים מהירים, והוא מותאם במיוחד כדי לאפשר לבעלי חיים חצייה של תוואי הכביש. לרוב מעבר כזה מיועד בעיקר לפרסתנים גדולים, אך תכנון מפורט והתאמות ספציפיות של הרוחב, של פרטי העיצוב, של הרכב הצומח ושל כיסויו יכולים להגדיל את טווח המינים המשתמשים במעבר. אין לעשות במעבר שימוש אחר, ויש למנוע הפרעות הנובעות מפעילות אדם. מיני יעד המינים שלהם מיועד המעבר הם על פי רוב פרסתנים וטורפים גדולים. גם חסרי חוליות, זוחלים ודו-חיים הם מיני יעד אפשריים. מינים אחרים שיכולים להשתמש במעבר: אם יסופקו תנאי בית גידול המתאימים לצורכיהם על המעבר עצמו, ייתכן שישתמשו במעבר גם יתר היונקים )לרבות יונקים בעלי יכולת תנועה מוגבלת(, זוחלים וחסרי חוליות. מינים שוכני עצים ומינים של בתי גידול לחים יוכלו להשתמש במבנים אלה אם יותאמו במיוחד לצורכיהם. אפשר להתאים את טיפוסי הצומח על המעבר ואת מיקומו כך שיגדילו את אפשרויות השימוש בו והחצייה דרכו על ידי מיני עופות ועטלפים. התאמות ספציפיות למינים ראו בהמשך. השימוש במבנה מעברים עיליים אלה מיועדים רק לשימוש בעלי חיים )ומיני צומח שנלווים לתנועתם, על גופם או בתוכו(. מומלץ לאסור על שימוש של בני אדם במבנה, ובמידת האפשר לצמצם סמוך לו פעילויות הקשורות בבני אדם. הנחיות כלליות ומיקום ככלל, ההנחיות לתכנון המפורט של מעבר עילי לבעלי חיים זהות לאלה של מעבר רצף, אולם רוחב המעבר העילי לבעלי חיים צר יותר ומכיוון שכך, היכולת לשקם בו בתי גידול תהיה פחותה. מסיבה זו יכולתו של המעבר לקשר 120
בין בתי גידול ובין הצומח שבהם מוגבלת יותר, והוא מתפקד בעיקר כמרכיב המסייע בתנועה של פרטים ומינים משני צדי התשתית )איור.21(. באופן כללי, יונקים גדולים זקוקים למעברים עיליים גדולים יותר מאשר חולייתנים קטנים. יחד עם זאת, חולייתנים קטנים וחסרי חוליות מסתמכים יותר מיונקים גדולים על אספקת מאפיינים ייחודיים של בית גידול שאפשר לספקם לרוב רק במעברים רחבים יחסית. מיקום מעבר עילי לבעלי חיים צריך להיקבע על פי נוכחות מיני היעד ועל פי התנהגותם )ראו גם סעיף.1.5(: כדי להבטיח את תפקודו של המעבר ואת יעילותו יש למקמו בשטחים המתאפיינים בחדירות נופית גדולה, שידוע שהם מסדרונות תנועה של בעלי החיים ושהפרעת האדם בהם היא מזערית, ולהימנע מלמקמו באזורים שפעילות האדם בהם גורמת להפרעה. יש לוודא כי שימושי הקרקע בסביבתו הקרובה של המעבר לא ירתיעו בעלי חיים או ימנעו מהם גישה למעבר, ולוודא שאין מחסומים המפריעים למיני היעד להגיע אל המעבר מהשטחים הסמוכים. במיוחד יש למזער במרחב במידת האפשר נוכחות א ב איור.21: מעבר עילי לבעלי חיים מעל כביש 0: אפשר לשפר את הנגישות של בעלי החיים למעבר על ידי עיצוב נוסף של השיפועים והצומח בהם שיסייעו למינים קטנים וניידים פחות לחצות את נחל תות המקיף את הכניסה הצפונית למעבר. )צילומים: רון פרומקין( של גידור החוסם את אפשרות הגישה של בעלי חיים למעבר או מצמצם אותה. כשמיני היעד נסמכים על טיפוס בית גידול מסוים, יש לוודא כי הן המעבר העילי והן בית הגידול נמצאים בטווח התנועה האפשרי של מינים אלה וכי אין בנתיב התנועה האפשרי ביניהם והמועדף על מיני היעד מחסומים שיפריעו לתנועה זו. בבחירת מיקום המעבר יש להתייחס גם לאפשרויות חצייה אחרות הזמינות לבעלי החיים ולהתחשב באמצעים האחרים שננקטו במרחב למזעור הקיטוע, ראו גם סעיף.2.1. רצוי להימנע מלמקם מעבר עילי לבעלי חיים במקטעי התשתית שבהם יש הבדלי מפלס גדולים בין שני צדיה. מיקום מיטבי למעבר הוא באזורים שתחומים על ידי קרקע הגבוהה ממפלס הכביש, כך שהן שיפועי הגישה למעבר והן המבנה עצמו נמצאים במפלס קרוב לזה של השטחים הסמוכים. באזור הררי אפשר גם למקם מעבר בשיפוע המתמשך באופן רצוף משני צדי התשתית. יש לצמצם ככל האפשר את הנזק הנגרם לסביבה במהלך עבודות ההקמה. כן חשוב לתכנן בקפידה את דרכי השירות ואת אזורי ההתארגנות כדי למזער פגיעה בבתי הגידול הסובבים, ולפקח על הביצוע בהתאם. כיוון שמעבר עילי לבעלי חיים לרוב צר יותר ממעבר רצף וכיוון שתפקודו הראשי הוא כמסדרון חצייה ותנועה, חשוב להקפיד אף יותר על צמצום הפרעות הנגרמות מפעילות אדם, מתאורה ומרעש, במיוחד יש לצמצם הפרעות הנגרמות מתאורה קבועה וכן מאורות ומרעש של כלי רכב הנוסעים על הכביש. לשם כך יש ליצור חיץ או מיסוך בשולי המעבר )לאורכו, בשני צדיו הפונים לכביש( על ידי שוליים מוגבהים בסוללות עפר, על ידי שימוש במחיצות אקוסטיות, על ידי נטיעה צפופה של שיחים כגדר חיה או על ידי צירוף של כל אלה. יש לבדוק שפיתוח קיים או מתוכנן בשטחים קרובים יימצא במרחק שלא יפריע לתפקוד המעבר לטווח הארוך. נדרש תכנון ארוך טווח כדי לוודא, באמצעות תכנון מרחבי או באופן אחר, שהשטחים הסמוכים המתאימים למעבר בעלי חיים לא יפותחו ושרשת מסדרונות התנועה של בעלי חיים תוכל לתפקד. לשם כך אפשר להשיג שטחים, 121
לנהלם או להגיע להסכמות על ניהול השטחים השכנים למעבר כשטח שמור באופן רצוף ולזמן רב. רצוי ששטחים אלה לא יהיו שטחים פרטיים שאין ודאות לגבי אופן ניהולם לטווח ארוך. ממדים מומלצים רוחב המעבר: לפחות 50-40 מ )בין הגדרות(. הרוחב המומלץ למעבר עילי לבעלי חיים הוא 0-50 מ בחלקו הצר של המעבר. על הכניסה להיות רחבה יותר בכ- 20 מ. לדוגמה, אם מדובר במבנה פרבולי )דמוי משפך או שעון חול( שרוחבו 0 מ מומלץ שבכניסה למעבר רוחב המ פתח יהיה 90 מ )איור.22(. הערות: במקרים מסוימים ועבור מיני יעד ספציפיים נעשה ניסיון לצמצם את רוחב המעבר למינימום של 20 מ )כמסדרון תנועה בלבד או כשלטופוגרפיה יש אפקט מתעל המוביל את בעלי החיים ישירות למעבר(. הניסיון עם יונקים הראה שפרטים הרגילים לתנאים המקומיים עשויים להשתמש במעבר צר כזה אולם תדירות השימוש תהיה לרוב נמוכה מזו שבמעברים רחבים יותר. לא ידוע באיזו מידה פרטים לא מנוסים, איור.22: זווית הראייה של בעל החיים חשובה במיוחד במעברים צרים: מומלץ שבכניסה למעבר רוחב המ פתח יהיה 90 מ כך שבעלי החיים העומדים בצדו האחד של המעבר יכולים לראות שטח גדול יותר הנמצא בצדו השני. דוגמה לתכנון מעבר עילי: )א( עיצוב פרבולי; )ב( עיצוב פרבולי ישר שוקיים. למשל צעירים בשלב תפוצה,)dispersal( מגיבים למעבר צר כזה. במקרים אחדים נמצא שמעבר דמוי משפך, שרוחבו בכניסה 40 מ ורוחבו המינימלי נמוך מ- 20 מ, היה בשימוש איל הכרמל באירופה, שהוא דוגמה למין שאינו רגיש ביותר. ככלל, מומלץ להתייחס לרוחב המינימלי המצוין לעיל. הרוחב הנדרש גדל ככל שגדל אורכו של המעבר. כך למשל, מעבר על פני כביש בן 6 נתיבים צריך להיות רחב יותר ממעבר על פני כביש בן 3-2 נתיבים. אף שהפרופורציות הרצויות הן ספציפיות למיני היעד, מומלץ כי היחס המינימלי בין ממד הרוחב לממד האורך יהיה גבוה מ- 0.8 כדי להעניק לבעל החיים המשתמש במעבר תחושת ביטחון. ככל שהמעבר צר יותר כן גוברת החשיבות של מבנה פרבולי, שבו מבנה הכניסה מסייע לניתוב בעלי החיים למעבר. גובה הגדר או סוללת העפר: מעל 2 מ. עומק הקרקע: 2.0-1.5 מ )עומק קרקע מינימלי המומלץ לנטיעת צומח עשבוני 0.3 מ, לשיחים 0.6 מ (. טיפוסי קונסטרוקציה התכנון המפורט יהיה דומה לזה של מעבר רצף )פירוט נוסף ראו בסעיף.2.1(. כקונסטרוקציה אפשר להשתמש באחד משני טיפוסים אלה: גשר קורות תומכות מפלדה או מבטון )span( קשת קשתות בטון מוכנות מראש cast-in-place( )pre-fabricated או קשתות מפלדה גלית steel( )corrugated עיצוב הכניסה בצורת קשת פרבולית )דמוי שעון חול( יוצר הזדמנויות טובות יותר לבעלי החיים בסביבה לאתר את הכניסה למעבר. עם זאת העלויות הכרוכות בעיצוב כזה גבוהות יותר מהעלויות הכרוכות במבנה מרובע או במבנה פרבולי בעל קווים ישרים )ראו גם איור.11(. דוגמאות נוספות לתכנון ראו באיור.23. תכנון מפורט והתאמה להלן פירוט נוסף לגבי היבטי התכנון המפורט הנוגעים לקרקע, לצומח, להתאמת הכניסות וניתוב למעברים, למיסוך הפרעות וצמצומן ולגידור. קרקע קרקע היא מרכיב הכרחי כדי לאפשר כיסוי צומח. יש להשתמש בקרקע מקומית ולהימנע מייבוא קרקע מחוץ לשטח הפרויקט. יש להקפיד על רציפות מרבית של קרקע מקומית סמוך למעבר ועליו. אפשר להשתמש בשכבה העליונה של קרקע מקומית שהוסרה במהלך העבודות ונשמרה במיוחד, או בתרכובות קרקע מיוחדות. הקרקע המשמשת לשכבה העליונה צריכה להתאים לצומח שמעוניינים בו. אפשר ליצור גם שילובי קרקעות בהתאם לפוריות הקרקע וליכולתה להכיל לחות. אם קיימות דרישות מיוחדות לצומח מסוים אפשר להעתיק צומח ולהעבירו יחד עם האדמה שבה הוא גדל. 122
א ב ג ד איור.23: דוגמאות לבניית מעבר עילי לבעלי חיים: )א( מעבר שנבנה על שני חלקים נפרדים של כביש מהיר,,Kootwijk הולנד. המעבר נבנה ב- 1996, והיה המעבר הראשון לבעלי חיים שנבנה מעל כביש מהיר קיים. )צילום: ;)EU:.H Bekker )ב( מעבר שרוחבו 44 מ הממוקם מעל מסילת רכבת מהירה בנורבגיה משמר נתיב נדידה של איל קורא. )צילום: ;)EU:.L Kastdalen )ג( אלמנטים מפלדה גלית steel( )corrugated שימשו בשוויץ לבניית מעבר עילי לבעלי חיים שרוחבו 40 מ. המעבר נבנה מעל כביש קיים ששודרג והורחב. טכניקה זו אפשרה תנועת כלי רכב בנתיב אחד במהלך כל שלבי הבנייה. )צילום: ;)EU:.O Holzgan )ד( המעבר המוצג ב)ג( לאחר שהסתיימה בנייתו. השיפוע מימין תלול מאוד, אך כיוון שהמעבר ממוקם באזור הררי במדרונו של הר, איילים אצילים ובעלי חיים אחרים משתמשים בו לעתים תכופות. )צילום:.)EU:.V Hlaváč עומק הקרקע הנדרש תלוי בטיפוס בית הגידול ולכן על הקרקע להיות עמוקה דיה כך שתחזיק מים בכמות המספיקה לקיום הצומח שגדל בה )העומקים המומלצים לכיסוי הקרקע הובאו לעיל בסעיף הממדים המומלצים(. אם ההתאמה לבתי הגידול הסמוכים מצריכה נטיעת עצים, עומק הקרקע צריך להיות כזה שיתמוך בעצים שגובהם 3.5-2.5 מ גם בתנאים שאינם כוללים השקיה. אפשר לגוון את עומק הקרקע לפי טיפוס הצומח המועדף, כך שייווצר מגוון של מיקרו-עומקים ובעלויות נמוכות יותר. אפשר להפחית את כובד כיסוי הקרקע שעל המעבר. למשל במקרה של מנהרת cut & cover אפשר להניח כשכבה אמצעית חומר מילוי חלופי )סינתטי וקל(, וכשכבה עליונה להניח אדמה מקומית. יש ליצור שיפוע מתון לצורכי ניקוז. אפשר לגוון את הטופוגרפיה ואת הניקוז המקומיים על ידי יצירה של שקעים ותלוליות של חומר המילוי. בסביבה יובשנית אפשר ליצור שקעים בתחתית המבנה שאליהם יתנקזו המשקעים )מעין אגני ניקוז מקומיים שיגדילו את היצע המים לעצים ולשיחים( ולהקפיד על סוגיות הניקוז והאיטום. צומח חשוב שהחלק המרכזי של המעבר ייוותר פתוח ולא מוצל, והצומח שבו יהיה עשבוני נמוך. בשוליים לאורך המעבר יש לטעת בצפיפות גדלה והולכת לכיוון הקצה שיחים ולעתים אף עצים, זאת כדי לספק מחסה ומקלט למיני בעלי חיים קטנים ובינוניים, ולסייע במיסוך הפרעות. יש להשתמש במיני צומח מקומיים ומאפיינים בעיקר שיחים בגבהים שונים וצומח עשבוני, ואם יש צורך, אף במיני עצים המצויים בבתי הגידול הסמוכים למעבר משני צדי התשתית, כאלה שלטווח הארוך יכולים להתקיים בלי השקיה, ומתאימים לסוג הקרקע שעל המעבר. ייתכן כי האתר ותנאי האקלים במקום יחייבו שימוש במינים העמידים לתנאים יובשניים. הצירוף בין מיני הצומח השונים ייקבע על פי מידת ההתאמה למיני היעד. ברבים מהמעברים העיליים לבעלי חיים עיקר הצומח הוא שיחים בצפיפויות שונות הניטעים בשוליים לאורך המעבר ובכניסות אליו, ומטרתם העיקרית היא ליצור תחושה של מסדרון תנועה מוגן )אם במהלך הזמן תהיה התבססות טובה של צומח מקומי ותיווצר המשכיות של בתי הגידול משני צדיו אפשר לבחון אם יש מקום לשדרג את מטרות המעבר למעבר רצף ולהרחיב עוד את טווח המינים שהוא מיועד לשרת(. 123
זריעת מיני דגניים וצומח עשבוני אינה הכרחית תמיד. נביטה ספונטנית יכולה להניב תוצאות טובות. חלופה לשימוש בתערובות זרעים יקרות היא העברה של מאגר זרעים מקומי מאזורים סמוכים )השכבה העליונה של הקרקע המקומית(, או הסרה זהירה של שכבת קרקע כזו מהאתר עצמו במהלך העבודות לסלילת הכביש, שמירתה בצד בערמות ייחודיות, ושימוש בה לצורך השיקום הנופי. מיני צומח שהם מקור מזון מועדף יכולים לשמש למשיכת מינים צמחוניים למעבר העילי, בעיקר שיחים בעלי פירות עסיסיים שיכולים למשוך גם מיני ציפורים. שורשי עצים יכולים ליצור בעיות תחזוקה על מעבר עילי. מאחר שכך, בחירת העצים המתאימים צריכה להתחשב הן בשיקולים של תחזוקה והן בשיקולים של בטיחות הנוסעים בכביש. חשוב שהצומח על המעבר יתמזג בזה שבכניסות למעבר, לרבות הצומח בשיפועי הכניסה. התאמת הכניסות וניתוב למעבר כשמפלס המעבר גבוה מזה של השטחים הסמוכים, חשוב ששיפוע הכניסה )רמפת הגישה( יהיה מקושר היטב לנוף שסביב ולא יהיה תלול מדי. לשם כך ייתכן שיהיה צורך להרחיב את תחום התכנון המוגדר ב קו הכחול ; הדבר יאפשר חופש תכנון מיטבי. השיפוע מתפקד באזור המוביל את בעל החיים למעבר, ולכן חשוב שיתאים לצורת המעבר. בנופים שטוחים ומישוריים שיפוע הכניסה יכול להגיע עד 15%, ובנופים גבעיים או הרריים אפשר ליצור גם שיפועים תלולים יותר: אחד מכיווני הגישה או שניהם יכולים להגיע עד 25%, במיוחד אם המעבר נבנה על מדרון ולא בתחתית עמק. אם מתעורר ספק אפשר לחשב את השיפוע הממוצע של המדרונות הסמוכים למעבר המיועד שבהם נצפתה בפועל פעילות של מיני היעד. אפשר לייצר שיפועי כניסה עם שינויי גובה לא רציפים )בקפיצות( או עם תעלות, בתנאי שאלה לא יתפרסו על כל רוחב השיפוע. עדיף להתחיל את השיפוע כ- 5 מ מקצה המעבר )איור.11 ח (, מצב שבו בעלי החיים יכולים להגיע לנקודה הגבוהה ביותר ולראות שיש אפשרות לחצייה עוד לפני תחילת המעבר. הקרקע בשיפועים אלה צריכה להתאים לצומח שמעוניינים למקם שם. האפשרות למתן את שיפוע הכניסה באה לעתים על חשבון האפשרות להותיר כיסוי צומח מקורי בסביבה הקרובה למעבר, ולכן יש למצוא את האיזון המיטבי בכל מקרה ומקרה. שיפוע תלול יותיר את מרב מבנה הצומח הטבעי המקורי בשטח, סמוך למעבר עצמו. שיפוע מתון מחייב מילוי עפר רב יותר, וזה מגדיל את השטח של רמפת הגישה וקובר תחתיה יותר מהצומח המקומי המקורי, לרבות עצים. אפשר לשקול הסרה של שכבת הקרקע העליונה הזו, המחזיקה שיחים וצומח עשבוני, והעתקת העצים המקוריים כך שימוקמו שוב מעל שכבת המילוי, אולם פעולה כזו אינה מצליחה תמיד: קליטת הצומח אינה מובטחת, בין היתר כיוון שתנאי הטופוגרפיה וההידרולוגיה יהיו שונים מאלה של מקום גידולם המקורי. ההחלטה על השיפוע המתאים ביותר קשורה למיני היעד שנבחרו, אך שיפוע מתון יותר יסייע להגדיל את מספר המינים שיוכלו להשתמש במעבר. יש להימנע ככל האפשר מהתוויית כבישים מקומיים )ואף דרכים חקלאיות או דרכי יער אחרות הנמתחות במקביל לתשתית האמורה( לפני הכניסה למעבר או סמוך אליו, כיוון שאלה עלולים להפריע לבעלי חיים מסוימים ואפילו למנוע מהם גישה וכניסה למעבר ושימוש בו )איור.15(. יש להתוות דרכים אלה כך שלא יחסמו את הגישה למעבר לבעלי חיים קטנים, במיוחד לחסרי חוליות. בכניסה למעבר אפשר למקם סלעים גדולים כדי למנוע כניסת כלי רכב. שילוב בין בולדרים לבין נטיעות יכול לסייע לתחושת הביטחון של בעלי החיים עד שהצומח יגדל. חשוב להשתמש באמצעים שונים כדי לנתב לכניסה למעבר את מיני היעד ועמם מגוון מינים נוספים. לצורך ניתוב כזה אפשר להסתייע בתבליט )שוליים מוגבהים, תעלות(, בצומח )עצים ומשוכות שיחים בשולי מרחב הגישה( וכן בגדרות ובמסכים לצמצום הפרעות. אפשר לשלב בין אמצעים למשיכת בעלי חיים ולניתובם למעבר, כמו שילוב בין ברכת מים לצד אחת הכניסות, לבין גידור ובהמשכו מיסוך. גידור הוא האמצעי היעיל ביותר המשמש הן להנחיית בעלי החיים למעבר והן למניעת כניסתם לתחום הכביש. סוללות או קירות עפר מיוצבים, אם הם גבוהים דיים, יכולים לשמש במקום גידור. נטיעת עצים ושיחים בשולי הכניסה למעבר תסייע לניתוב בעלי החיים לכניסות למעבר. צומח דמוי משוכה הנמתח אל פנים המעבר יכול לשמש בה בעת לתפקודים אחדים כמו ניתוב, מתן מחסה ומיסוך מסוים של אור ורעש המגיעים מהכביש. מיני הצומח המשמשים לניתוב צריכים להתאים לאלה הנמצאים על המעבר, בסביבה הקרובה ובצדי הדרך. בכניסה למעבר יש להשתמש במיני צומח המושכים את מיני היעד או מועדפים עליהם. 124
מיסוך וצמצום הפרעות מיסוך מיועד לצמצם באמצעות מחיצות או הפרדות אחרות הפרעות של תאורה או של רעש מהכביש הנגרמות לבעלי החיים המשתמשים במעבר. התקנת מיסוך חשובה במעברים העיליים הצרים יותר ובאזורים שמקור התאורה היחידי בהם מגיע מהתשתית שהמעבר חוצה יותר מאשר באזורים שיש בהם מקורות תאורה סמוכים אחרים. במעברים צרים במיוחד יש להימנע ממחיצות גבוהות כיוון שהן עלולות להסב לבעלי החיים תחושה שלילית של מנהרה. במקרים כאלה יש להשתמש במחיצות נמוכות יותר או להטות את המחיצה כלפי חוץ. יש להתקין לאורך שני צדי המעבר הפונים לכביש תלוליות או סוללות עפר, קירות מוצקים, מחיצות אקוסטיות ומסכים אטומים אחרים, לטעת צומח בצפיפות או לשלב את כל אלה כך שימנעו או יצמצמו ככל האפשר חדירה של רעש ושל תאורה )איורים.24(..1, על מרכיבי המיסוך להתמשך מטה, עד לכניסה למעבר ולגידור שבשולי הכביש. הגובה המינימלי של מחיצות אלה צריך להיות כ- 2 מ. מיסוך גבוה דיו יכול לחסוך את הצורך בגידור נוסף על המעבר. אם הכביש משופע יש לוודא שתאורה מנקודות מרוחקות יותר במעלה הכביש אינה נראית על פני המעבר ואינה הופכת מקור הפרעה קבוע בו. רצוי למקם את המחיצות בחלק החיצוני של הקונסטרוקציה כדי להגדיל את הרוחב הזמין למעבר בעלי חיים לממדיו המרביים. יש לחבר בקפידה את המחיצות לאמצעים כמו מחסומי רעש הממוקמים לאורך הכביש. תלוליות עפר בחלק החיצוני של המעבר הנמתחות הלאה לאורך הכביש הן מחסום טוב, ומתאימות במיוחד למעברים הרחבים יותר. משוכות צפופות מתפקדות כמחסום באופן הטוב ביותר אם הן ממוקמות על תלוליות עפר נמוכות )איור.1(. צומח על התלוליות ובצדן הפנימי יכול לשמש גם לניתוב בעלי החיים למעבר וגם כמחסה. א ב ג איור.24: אמצעים למיסוך ולצמצום הפרעות: )א( גדר ומחיצה מעץ מנתבות את בעלי החיים לאורך שולי הכביש ולתוך מעבר עילי לבעלי חיים בהונגריה. במעבר זה מפלס הכביש לא הונמך אלא המעבר הוגבה מעל לכביש ולמפלס השטחים שמסביב. )צילום: ;)EU:.P Farkas )ב( שימוש בצירוף של מחיצת עץ ומשוכת שיחים בשוליו למיסוך תאורה ורעש מהכביש במעבר עילי לבעלי חיים בהונגריה. מעבר זה מיועד למעבר איילים, ורוחבו 20 מ. )צילום: רון פרומקין(; )ג( דוגמה למיסוך שאינו ממלא את תפקידו ואינו מצמצם הפרעות רעש ותאורה בשל הרווחים בין קורות העץ. )צילום: )SP:.C Rosell, Minuartia 125
א ב איור.25: הפרדה בין שביל להולכי רגל לבין המעבר עצמו: מעבר צר להולכי רגל תחום במעקה וממוקם בצד הפונה לכביש, מחוץ למחיצה ולגידור בשולי מעבר עילי לבעלי חיים בהונגריה. )צילומים: תמר אחירון-פרומקין( אם יש במעבר העילי תנועה של מטיילים ונופשים, חשוב למזער את האפשרות להפרעה לבעלי החיים. אפשר להפריד שבילי הליכה משאר שטח המעבר על ידי קיר, תעלה, מחיצה דקה או סבך שיחים )איור.25(. הפרדה זו חשובה יותר ככל שהמעבר צר יותר. יש לשים לב לביטחון המשתמשים בשביל, ולצמצם אפשרות לגרפיטי או לוונדליזם. לצמצום ההפרעה מומלץ לשקול צמצום של תאורת הכביש באזור המעבר העילי: הזזת נקודות תאורה, הנמכת העמודים או הקטנת עוצמת הנורות. אפשרות נוספת היא למקם בתקרה שבכניסה למנהרה תאורה המכוונת מטה והחוצה. גידור גדרות נדרשות כדי להנחות ולנתב בעלי חיים למעברים המתאימים להם ולמנוע את כניסתם הלא רצויה לתחום תשתית התחבורה. ההמלצות לתכנון המפורט מובאות בהרחבה בסעיף.4.1. חיוני לגדר את השוליים החיצוניים של מעבר עילי אם לא הותקנו מחיצות. הגידור בשולי המעבר העילי צריך להתחבר באופן הרמטי ורצוף לגידור שבשולי הכביש. גיוונים והתאמות נוספים להגדלת האטרקטיביות של המעבר לבעלי חיים אפשר ליצור עליו או בקרבתו נקודות שתייה או לטעת בו מיני צמחים נאכלים, למשל שיחים עם פירות עונתיים שמתאימים לטיפוס בית הגידול. מחסה נוסף על המעבר העילי יכול להיות חשוב לטווח רחב של מינים ולהגדיל את הסיכוי שמינים נוספים ישתמשו בו. אפשר למקם במרווחים מסוימים לאורך המעבר ערמות של ענפים, בולי עץ, גזם, אבנים, סלעים קטנים או בולדרים )כך שיהוו אבני קפיצה, ראו פרק 3(. אלה מיועדים לספק לבעלי חיים קטנים יונקים קטנים, זוחלים, דו-חיים, חסרי חוליות מחסה ומקלט. הם חשובים במיוחד עד להתבססות צומח גבוה דיו. הבחירה באחד מבין האמצעים הללו איור.26: תלולית עפר מוארכת המשמשת כנקודת תצפית לפרסתנים: מוקמה במרחק מה מהשוליים במעבר עילי בקנדה. )צילום: תמר אחירון-פרומקין( 126
12 ובמיקומו תלויה גם ברוחב המעבר. בסביבה שסכנת השרפות בה רבה יש לשקול אם למקם ערמות אבנים במקום ערמות ענפים. אפשר ליצור בתי גידול לחים המתאימים לדו-חיים באמצעות שימוש ב אבני קפיצה שבהן נשמרת לחות גבוהה יותר, ויש בהן מקום מחסה לבעלי החיים הקטנים. ניתן לעשות זאת על ידי יצירת כתמים של צומח עשבוני או שיחי או על ידי הוספה של משטחי עץ קטנים המונחים על אבנים כך שהשטח שתחתם מוצל. אפשרות נוספת ליצירת בית גידול לח היא יצירת סדרה של ברכות קטנות מלאכותיות )איור.18(. אפשר ליצור ברכות כאלה עם מצע טבעי או עם מצע מלאכותי שאינו מחלחל או המחזיק מים למשך זמן רב, או לעצב את פני השטח כך שייווצרו על פניו אגני ניקוז קטנים ולשלבם עם מצע לא מחלחל. אפשר למקם תלוליות או סוללות עפר במרכז המעבר )בנוסף לאלה שבצדיו( כדי לאפשר לפרסתנים שזקוקים לכך נקודות תצפית טובות יותר על המרחב )איור.26(. אמצעי זה מתאים פחות למעברים צרים מאוד. נקודות לתשומת לב מיוחדת מעברים עיליים מיועדים לשימוש ארוך טווח. עבודות הנדסיות, למשל, מתוכננות לטווח של 100-50 שנה ויותר. כחלק מהתכנון המרחבי ברמה המקומית והאזורית חשוב לוודא שיישמר מסדרון מרחבי המאפשר גישה למעבר העילי לאותה מסגרת זמן. במיוחד אין לאפשר פיתוח )בינוי למגורים ולתעשייה, כבישים מקומיים( המצמצם את התפקוד של המעבר העילי. חשוב לבדוק כבר בשלב התכנון אם אפשר ליצור הסכמים בוועדות התכנון עצמן ובין גופים המנהלים שטחים פתוחים כדי לעגן את השמירה על המעבר, על סביבתו ועל ממשק מתאים בה כך שיגבר הסיכוי לתפקוד נאות של המעבר לטווח ארוך. כחלק מאותה התפיסה, יש לגבש גם תכנית תחזוקה הולמת לטווח ארוך. איור.2: אמצעים למניעת כניסה של כלי רכב למעבר: נטיעות שנעשו בכניסה למעבר כדי להקשות על תנועת כלי רכב. )צילום: )SP: C. Rosell, Minuartia יש לשים לב לדרישות בטיחות של הכביש, למשל לא לשתול עצים שיכולים ליפול עליו. יש לדאוג לניקוז ולאיטום הולם של המבנה כך שמים הנקווים עליו לא יחלחלו לתחתיתו ולמערכות חשמל ותאורה המצויות בו ובסביבתו, במיוחד באזורים שאינם מדבריים. לצורך ניקוז מומלץ ליצור שיפוע קל של 2%-3% ממרכז הציר האורכי של המעבר לכיוון הצדדים ולכיוון היציאות )ממנו החוצה(. אפשר להגן על בסיס המבנה ולסייע לו להאריך ימים על ידי כיסויו בחומר מבודד המונח בין השלד לבין כיסוי האדמה )איור.19(. פסי טשטוש שנועדו לניטור עקבות של בעלי חיים מותירים מפער ברציפות הצומח על המעבר, ועלולים להוות מכשול למינים מסוימים של חסרי חוליות, ומשום כך יש להקפיד להשאירם לתקופת זמן מוגבלת, כל עוד הניטור מתבצע בפועל. מעברים עיליים ייעודיים )לשימוש בלעדי של בעלי חיים( מומלצים במיוחד אם מעוניינים לשקם תנועה יומית או עונתית של יונקים גדולים. רצוי לסגור את המעבר לקהל ולפעילויות של בני אדם. אם הדבר אינו אפשרי או אינו רצוי, יש לתכנן בקפידה שימוש של הולכי רגל ושל כלי רכב במעבר עילי )עוד על כך ראו סעיף.2.3(. אם צפויה נוכחות של הולכי רגל במעבר, מוטב לספק שביל צר שירכז את תנועתם מאשר לא לספק שביל תנועה כלל, דבר שעלול להוביל לכך שהם ישתמשו בכל רוחבו של המעבר. לפעמים עדיף לחבר מעבר עילי לבעלי חיים לשבילי נופש להולכי רגל. שביל כזה אפשר למקם גם בשולי המעבר ולהפריד בינו לבין שאר שטחו של המעבר באמצעות מחיצה או משוכת שיחים. לפני שעושים זאת יש לבחון מה רוחב המעבר הנדרש, כך שתתאפשר הפרדה פיזית בין פעילות האדם לזו של בעלי החיים, וכן לבדוק מהי האפשרות לחסום כניסה של הולכי רגל בתקופות מסוימות של השנה. צריך לשים לב ששילוב כזה מחייב שליטה ניהולית, במיוחד בעניין ונדליזם. כל שהמעבר צר יותר, יש להשתדל למנוע כניסה של רוכבי אופניים, של אופנועים ושל טרקטורונים על ידי גידור עם מפתחים גדולים )שבעלי חיים יכולים לעבור דרכם(, חסימה או חסימה חלקית באמצעות סלעים, נטיעת עצים )איור.2( או משוכות שיחים קוצניים כמו צבר או פטל, כל עוד אינם מונעים כניסה חופשית של בעלי החיים. רצוי לגבות אמצעים אלה בשילוט הסברה. יש להקפיד על אכיפת איסור ציד על המעבר העילי ובסביבתו. אין ניסיון רב שממנו ניתן ללמוד על היקף השטח המדובר, אולם מרחק של 2-0.5 ק מ מהכניסות למעבר עשוי להתאים, בהתחשב בסיטואציה המקומית.
הנחיות ספציפיות למינים מעבר עילי לבעלי חיים מיועד לרוב לטווח מצומצם יותר של מיני בעלי חיים מאשר מעבר רצף. להלן קבוצות מינים שיכולות להשתמש במעבר אם התנאים המקומיים יותאמו לצורכיהם: דו-חיים: אינם צפויים להשתמש במעבר אלא אם כן הוא ממוקם בנתיב נדידה מקומית שלהם או נקלע בדרכם במהלך תקופת התפזרות הצעירים. אפשר ליצור בית גידול לח המתאים לדו-חיים בעזרת סדרת ברכות המהוות אבני קפיצה ומחברות בין בתי גידול לחים שהופרדו על ידי הכביש, בשילוב עם מקומות מסתור מתאימים על פני המעבר )ראו גיוונים והתאמות נוספים לעיל(. יונקים שוכני עצים: או יונקים המעדיפים בתי גידול של עצים או את קרבתם לתנועתם על פני המעבר יכולים לסייע מבנים המספקים מקומות מחסה והגנה בזמן תנועה )כמו ערמות ענפים, תלוליות אבנים או ערמות גזם וסחופת עץ(, ובתנאי שיהיו קרובים דיים זה לזה בכניסות למעבר ועל פניו. מקומות מחסה אלה חשובים במיוחד אם על המעבר אין שיחים רבים או עצים. יונקים שוכני בתי גידול לחים: )כגון לוטרה( יכולים להימנע מלהשתמש במעבר אם אינו ממוקם בבית הגידול המועדף עליהם או סמוך מאוד אליו. בנייה של בית גידול לח, כפי שתואר לעיל, יכולה לעודד מינים אלה להשתמש במעבר. מינים מעופפים: אפשר להתאים את טיפוסי הצומח על המעבר ואת מיקום הצומח כך שיגדילו את אפשרויות השימוש בו ואת החצייה דרכו גם על ידי מיני עופות ועטלפים. נמצא שמעברים עיליים מהווים קווים מנתבים גם לתנועה של בעלי חיים מעופפים כמו ציפורים, עטלפים ופרפרים; הם מסייעים להפחית את שיעור התמותה של בעלי החיים המעופפים מהתנגשויות בכלי רכב, וגם מגבירים את תנועת אותם המינים המעופפים שאלמלא כן היו נמנעים מלחצות שטח כביש פתוח. גם במעבר צר יותר, אלמנט קווי המכוון למעבר )כמו שדרת עצים המכוונת למעבר ומגיעה עד לכניסה אליו ונמשכת בשורה מרווחת של שיחים גבוהים על המעבר עצמו( יכול לסייע בהכוונת תעופתם של עטלפים ומיני ציפורים על פני המעבר. תחזוקה ובדיקה ניטור המבנים של המעברים העיליים דורשים באופן יחסי תחזוקה מעטה. קירות, גדרות ומחיצות מצריכים בדיקה ותחזוקה סדירות כדי לוודא את יציבותם. כן יש לדאוג לשמירה על מצב הצומח והשיפועים, אם ישנם. יש לקבוע במפורש כבר בשלב התכנון מי יהיה אחראי לתחזוקה, ולהקפיד בשלב התפעול על שיתוף פעולה הדוק עם האנשים האחראים לתחזוקת הכביש. במצבים רבים האחראים על ממשק בשטחים הפתוחים בסביבת המעבר יכולים להיות האחראים גם לתחזוקת הצומח שעל המעבר. על האחראים לתחזוקה להיות מודעים למטרת המעבר. יש להכין בעבורם הנחיות מפורטות, ולפתח יחד איתם נוהלי תחזוקה. כבר בשלב הביצוע של המעבר העילי יש לתכנן את נוהלי התחזוקה לשנתיים-שלוש השנים הראשונות שלאחר ההקמה, במיוחד את אלה הנוגעים להתבססות הצומח. לאחר מכן אפשר לגבש נוהלי תחזוקה מדי שנה, בהתאם לנתוני הניטור והבדיקה השוטפים. חשוב לתחזק את הצומח בהתאם למטרות המקוריות של המעבר העילי. יש לדאוג שתחזוקת הצומח לא תפגע בתפקוד הטכני של הגשר. בשנים הראשונות שלאחר ההקמה קרוב לוודאי שיהיה צורך להשקות את הצומח על פני המעבר, לפי הצומח שתוכנן למעבר. השקיה כזו מאפשרת לצומח להתבסס, להשריש ולהתפתח במהירות למצבו התפקודי הרצוי על המעבר. יש לוודא שהצומח הרצוי יישמר או יטופח באופן פעיל. לשם כך חשוב לוודא שהצומח במרכז המעבר אינו יוצר אזור סבוך וחסום, ולסלק מיני צמחים רודרליים וצמחים פולשים. חשוב להעניק תשומת לב מיוחדת לשימושים לא הולמים במעבר העילי ובסביבתו, כאלה שעלולים לפגוע בתפקודו כמעבר לבעלי חיים )כמו גידור או הפעלת מתקני נופש בשטחים פתוחים סמוכים(. בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בהקמת מעבר עילי לבעלי חיים, חשוב לבצע עוד לפני ההקמה ניטור מקדים באזור המתוכנן להקמה לנטר בשיטות שונות פעילות של מיני היעד באזור המיועד למעבר ובסביבתו, ולשלב את המידע מהניטור במידע על שימושי הקרקע באזור. 128
לאחר ההקמה יש לנטר את תפקוד המעבר ולפעול במידת הצורך לבקרה ולשיפור המצב: יש לנטר את פעילות מיני היעד במעבר ובסביבתו ולתעד גם כל פעילות אנושית שעלולה להשפיע על השימוש של בעלי החיים במעבר. שילוב בין שני סוגי המידע יאפשר הבנה מרבית של תפקוד המבנה ושל האמצעים הנדרשים, במידת הצורך, לשיפור יעילות תפקודו, אך כבר בשלב התכנון חשוב להגדיר את מקורות התקצוב לכך. הניטור יכול לכלול שילוב של שיטות שיספקו מידע נרחב ומקיף הנדרש לצורך קבלת החלטות )למשל מעקב אחר עקבות וגללים, שימוש בפסי טשטוש ובמצלמות מיוחדות לבעלי חיים, ראו פרק 9(. חוגלת סלעים )צילום: דותן רותם( 129
.2.3 מעבר עילי רב-שימושי איור: SP: P. Gaspar תיאור כללי ומטרות בתכנונו המפורט דומה מעבר עילי רב-שימושי overpass( )multi-use למעבר עילי לבעלי חיים, אולם מטרות הממשק שלו שונות לאפשר שימוש משותף לבעלי חיים ולבני אדם. בדרך כלל מעבר עילי רב-שימושי צר יותר ממעבר עילי לבעלי חיים ולרוב הוא מתאים למינים שרגישים פחות להפרעות האדם. אפשר לבנות מלכתחילה מעברים שיהיו רב- שימושיים, אך מע בר לכך אפשר לשדרג מבנים קיימים לכדי מעברים כאלה לצורך מזעור הקיטוע. שדרוגים אלה אינם תחליף למעברים ייחודיים לבעלי חיים, אלא אמצעי נוסף המשמש לשיפור החדירות הכללית של המחסומים הנוצרים על ידי תשתיות. גשרים רבים משמשים להולכת כבישים מקומיים, דרכי יער או דרכים חקלאיות מעל לכבישים ראשיים. לרוב הם מכוסים בטון או אספלט, ובעלי חיים משתמשים בהם לעתים רחוקות, וגם אז הם משמשים רק טווח מצומצם של מינים. במצב שבו גשרים הבנויים בכבישים בין-עירוניים נמצאים בין רצפים של שטחים פתוחים, שדרוגם באמצעות תוספת פשוטה של פס מכוסה אדמה וצומח יכול לשפר לא במעט את המצב הקיים ולתרום למיתון השפעות החיץ בעלויות שוליות קטנות ביותר. מעברים כאלה מסייעים לתנועה ולתפוצה )dispersal( של בעלי חיים, ומשתמשים בהם חסרי חוליות, חולייתנים קטנים, טורפים ולעתים גם פרסתנים. במעברים עיליים רחבים יותר אפשר לשלב דרכים מקומיות או שבילי יער כל עוד היקף התנועה בדרכים אלה הוא נמוך. אפשר להתאים מנהרות cut & cover הנבנות לצרכים אסתטיים )לשימור הנוף( כך שיתפקדו בה בעת גם כמעברים עיליים לבעלי חיים. מיני יעד מעבר עילי רב-שימושי משמש טורפים )למשל שועל ותן, נמייה, דלק( ולעתים גם פרסתנים. גם חולייתנים קטנים )כמו מכרסמים, זוחלים ודו-חיים( וחסרי חוליות הם מיני יעד אפשריים. 130
מינים אחרים שיכולים להשתמש במעבר: אם יסופקו תנאי בית גידול המתאימים לצורכיהם על המעבר עצמו, ייתכן שיותר מינים ישתמשו במעבר. לרוב ישתמשו במעבר מיני בעלי חיים שרגישים פחות להפרעות של פעילות האדם. תדירות השימוש קשורה למידת שימוש בני האדם במבנה ולמידה שבה המין יכול להסתגל לפעילות זו. מעבר עילי רב-שימושי יכול לשמש מינים אחדים של יונקים גדולים. ישתמשו במבנים אלה גם יונקים קטנים ובינוניים, במיוחד המינים הגנרליסטיים מביניהם המצויים בסביבה שבה השפעת האדם ניכרת יותר, וכן מינים מלווי אדם או מינים מתפרצים המסתייעים בפעילות האדם לקיומם. התאמות נוספות של המבנה לצרכים של קבוצות או מינים מסוימים ואספקת מקומות מחסה יכולות לסייע למעבר של חולייתנים קטנים וחסרי חוליות, של מינים שוכני עצים ושל מינים שוכני בתי גידול לחים. אפשר להתאים את טיפוסי הצומח על המעבר ואת מיקומו כך שיכוונו לתעופה מעליו ולחצייה דרכו גם מיני עופות ועטלפים. ראו התאמות ספציפיות למינים בהמשך. לא מומלץ או לא ישים: צבאים יעדיפו ככל הנראה מבנה רחב ופתוח יותר עם נצפות טובה ומרחב תמרון ומנוס ה גדול יותר. הם עשויים להיות רגישים לסימני פעילות אנושית סמוכה. השימוש במבנה המעבר העילי הרב-שימושי מיועד לשימוש משולב, הן של בעלי חיים והן של האדם )נופש, חקלאות וכדומה(. הנחיות כלליות ומיקום מעבר זה אינו רחב כמו מעבר עילי לבעלי חיים, והוא משלב צרכים של אדם ושל בעלי חיים )איור.28(. את השימוש האנושי )שבילים, מסלולי אופניים( יש להגביל לצדו האחד של המעבר, ולהותיר מרחב גדול יותר לשימוש בעלי החיים )איור.29(. אפשר להשתמש בצומח, בעיקר שיחים, כדי להפריד בין האזורים המיועדים לכל אחד מהתפקודים על פני המעבר וכדי להפחית את ההשפעה של הנוכחות והפעילות האנושית על בעלי החיים. לא מומלץ להפריד בין התפקודים הללו במחיצות. מיקום מיטבי למעברים עיליים רב-שימושיים הוא באזורים שתחומים על ידי קרקע הגבוהה ממפלס הכביש, כך שהן שיפועי הגישה למעבר והן המבנה עצמו נמצאים במפלס קרוב לזה של השטחים הסמוכים. איור.28: מעבר עילי רב-שימושי: מבנה המשמש למעבר איילים לצד דרך חקלאית, הונגריה. )צילום: רון פרומקין( המעבר יכול להיות ממוקם בבית גידול בעל חשיבות לשימור, אך לרוב ימוקם ליד שטחים שיש בהם פעילות אדם. אפשר להתאים בקלות יחסית גשרים לשימוש של בעלי חיים: ההתאמה כוללת ייעוד של חלק מהגשר כמעבר לבעלי חיים, הוספת שכבת קרקע, ואם אפשר הוספת צומח. הדבר מומלץ רק אם היקף התנועה בגשרים אלה נמוך ואם הפרעת האדם בהם מעטה )באזורים כפריים או בגשרים המשמשים בעיקר כמעבר חקלאי(. בגשרים שתדירות השימוש בהם מעטה מומלץ לא לצפות את שטח הכביש בבטון או באספלט )איור.29 ב (. רצוי לצמצם הפרעות הנגרמות מתאורה קבועה, מאורות ומרעש של כלי רכב הנוסעים על תשתית התחבורה שתחת המבנה. לשם כך יש ליצור חיץ או מיסוך בשולי המעבר )לאורכו, בשני צדיו הפונים לכביש( על ידי שוליים מוגבהים בסוללות עפר, על ידי שימוש במחיצות אקוסטיות, על ידי נטיעה צפופה של שיחים כגדר חיה או על ידי צירוף של כל אלה. חשוב שדרכים נוספות הסמוכות לכניסה למעבר או מחסומים אחרים לא יפריעו לנגישות של בעלי החיים למעבר. 131
ממדים מומלצים רוחב המעבר: לפחות 10 מ )בין הגדרות(. הרוחב המומלץ הוא 50-15 מ. אף שהפרופורציות הרצויות הן ספציפיות למיני היעד, מומלץ כי היחס המינימלי בין ממד הרוחב לממד האורך יהיה גבוה מ- 0.8 כדי להעניק לבעל החיים המשתמש במעבר תחושת ביטחון. אם קיימת או מתוכננת דרך כלשהי על המעבר, בחישוב הרוחב הכולל יש להוסיף את רוחבה לרוחב המצוין לעיל הנדרש לצורך מעבר בעלי החיים. רוחב מינימלי של פס לאורך הגשר המכוסה צומח או מצע קרקע טבעי: 1 מ. גובה הגדר או סוללת העפר: מעל 2 מ. עומק הקרקע: 1.0-0.5 מ )עומק קרקע מינימלי לצומח עשבוני 0.3 מ, לשיחים 0.6 מ (. טיפוסי קונסטרוקציה התכנון המפורט דומה לזה של מעבר עילי לבעלי חיים )סעיף.2.2, פירוט נוסף ראו גם בסעיף.2.1(. כקונסטרוקציה אפשר להשתמש באחד משני טיפוסים אלה: גשר קורות תומכות מפלדה או מבטון )span( קשת קשתות בטון יצוקות במקום או מוכנות מראש cast-in-place( )pre-fabricated או קשתות מפלדה גלית steel( )corrugated עיצוב בצורת מבנה פרבולי בעל קווים ישרים יוצר הזדמנויות טובות יותר לבעלי החיים בסביבה לאתר את הכניסה למעבר. גם עיצוב הכניסה למעבר בשיפוע אלכסוני כלפי חוץ יכול לסייע בניתוב בעלי חיים למעבר. תכנון מפורט והתאמה להלן פירוט נוסף לגבי היבטי התכנון המפורט הנוגעים לקרקע, לצומח, להתאמת הכניסות וניתוב למעברים, למיסוך הפרעות וצמצומן ולגידור. קרקע א ב ג איור.29: הקצאת השטח על המעבר העילי לשימושים שונים: )א( מומלץ לא לצפות בבטון או באספלט שבילים או כבישים קטנים הנמצאים על המעבר העילי ולמקמם בצדו האחד כדי להותיר רוחב מרבי לחלק טבעי יותר שיש בו צומח. אין הכרח למסך את הכביש בעזרת סלעים או מחיצה ;)EU( )ב( פס צומח לצדו של שביל יער יכול להגדיל את החדירות של התשתית לבעלי חיים קטנים. בדוגמה: גשר מעל מסילת רכבת מהירה בגרמניה. )צילום: ;)EU:.B Georgii )ג( גם רצועה צרה על גשר שיש בה צומח סבוך יכולה לסייע למעבר של מינים קטנים. )צילום: )US: M. Huijser יש להשתמש בקרקע מקומית ולהימנע מייבוא קרקע מחוץ לשטח הפרויקט. יש להקפיד על רציפות מרבית של קרקע מקומית סמוך למעבר ועליו. אפשר להשתמש בשכבה העליונה של קרקע מקומית שהוסרה במהלך העבודות ונשמרה במיוחד, או בתרכובות קרקע מיוחדות. הקרקע המשמשת לשכבה העליונה צריכה להתאים לצומח שמעוניינים בו. אפשר ליצור גם שילובי קרקעות בהתאם לפוריות הקרקע וליכולתה להכיל לחות )איור.30(. אם קיימות דרישות מיוחדות לצומח מסוים אפשר להעתיק צומח ולהעבירו יחד עם האדמה שבה הוא גדל. על הקרקע להיות עמוקה דיה כך שתחזיק מים בכמות המספיקה לקיום הצומח שגדל בה. על פי רוב יש על מעבר כזה צומח עשבוני, בני שיח ושיחים בגובה נמוך או בינוני, ואין צורך בעצים או בשיחים מעמיקי שורש. לכן עומק הקרקע יהיה פחות מזה הנדרש למעבר עילי לבעלי חיים. אם במבנה עובר כביש חד-נתיבי, אין מניעה שיהיה מחופה אספלט, אך במקרים שבהם היקף התנועה נמוך עדיף להניח דרך עפר כבושה. יש להקפיד שהקרקע בצדי הכביש או הדרך תכוסה צומח עשבוני או שיחים. הדבר נכון גם לגבי שביל הליכה או רכיבה. 132
רצוי שלא להתקין גבולות או מחיצות אחרות )כמו אבני שפה( במפגש בין פס הצומח לבין הדרך המיועדת לשימוש האדם, אלא להותיר קו מפגש זה טבעי ככל האפשר ונקי ממכשולים כאלה או אחרים. צומח יש להשתמש במיני צומח מקומיים ומאפיינים בעיקר שיחים וצומח עשבוני המצויים בבתי הגידול הסמוכים למעבר משני צדי התשתית, כאלה שלטווח הארוך יכולים להתקיים בלי השקיה, ומתאימים לסוג הקרקע שעל המעבר. הצירוף בין המינים העשבוניים לבין השיחים ייקבע על פי מידת ההתאמה למיני היעד. איור.30: שכבת קרקע מקומית חשובה לטיפוח הצומח שמעוניינים בו: בדוגמה זו שצולמה בספרד שולי המעבר כוסו חצץ, שהוא מצע זר ואינו מעודד התפתחות צומח או תנועה של בעלי חיים. )צילום: )SP: F. Navàs, Minuartia ייתכן כי האתר ותנאי האקלים במקום יחייבו שימוש במינים העמידים לתנאים יובשניים. באזורים יובשניים ומדבריים יש להעדיף מיני צומח עמידים ליובש שסיכויי הישרדותם על המעבר גבוהים יותר, במיוחד כיוון שהקרקע בו אינה עמוקה ואינה מחזיקה כמות גדולה של מים. זריעת מיני דגניים וצומח עשבוני אינה הכרחית תמיד. נביטה ספונטנית יכולה להניב תוצאות טובות. חלופה לשימוש בתערובות זרעים יקרות היא העברה של מאגר זרעים מקומי מאזורים סמוכים )השכבה העליונה של הקרקע המקומית(, או הסרה זהירה של שכבת קרקע כזו מהאתר עצמו במהלך העבודות לסלילת הכביש, שמירתה בצד בערמות ייחודיות, ושימוש בה לצורך השיקום הנופי. מיני צומח שהם מקור מזון מועדף יכולים לשמש למשיכת מינים צמחוניים למעבר, בעיקר שיחים בעלי פירות עסיסיים שיכולים למשוך גם מיני ציפורים. הצומח על המעבר צריך להתמזג עם זה שבכניסות למעבר, לרבות הצומח שבשיפועי הכניסה. כדאי לבדוק אפשרות להוספת השקיה או ליצירת שקעים לאורך הפס שאליהם יתנקזו משקעים מפני הכביש ויישמרו בהם למשך זמן רב יותר. שיפוע קל של פני הקרקע, במיוחד באזורים מדבריים, יכול לתרום לאגירת הטל המתגבש כנגר עילי לכיוון של שיחים קטנים שנמצאים על הפס או שנשתלו עליו )אגן ניקוז זעיר לפי עקרון הלימנים(. ייתכן שבאזורים מסוימים יהיה צורך להעמיק את כיסוי הקרקע כדי שיחזיק מים לתקופה ארוכה יותר. התאמת הכניסות וניתוב למעבר כשמפלס המעבר גבוה מזה של השטחים הסמוכים, חשוב ששיפוע הכניסה )רמפת הגישה( יהיה מקושר היטב לנוף שסביב ולא יהיה תלול מדי. השיפוע מתפקד באזור המוביל את בעל החיים למעבר, ולכן חשוב שיתאים לצורת המעבר. בנופים שטוחים ומישוריים שיפוע הכניסה יכול להגיע עד 15%, ובנופים גבעיים או הרריים אפשר ליצור גם שיפועים תלולים יותר: אחד מכיווני הגישה או שניהם יכולים להגיע עד 25%, במיוחד אם המעבר נבנה על מדרון ולא בתחתית עמק. אם מתעורר ספק אפשר לחשב את השיפוע הממוצע של המדרונות הסמוכים למעבר המיועד שבהם נצפתה בפועל פעילות של מיני היעד. חשוב להשתמש באמצעים שונים כדי לנתב לכניסה למעבר את מיני היעד ועמם מגוון מינים נוספים. לצורך ניתוב כזה אפשר להסתייע בתבליט )שוליים מוגבהים, תעלות(, בצומח )עצים ומשוכות שיחים בשולי מרחב הגישה( וכן בגדרות ובמסכים לצמצום הפרעות. גידור הוא האמצעי היעיל ביותר המשמש הן להנחיית בעלי החיים למעבר והן למניעת כניסתם לתחום הכביש. סוללות או קירות עפר מיוצבים יכולים לשמש במקום גידור. נטיעת עצים ושיחים בשולי הכניסה למעבר תסייע לניתוב בעלי החיים לכניסות למעבר. צומח דמוי משוכה הנמתח אל פנים המעבר יכול לשמש בה בעת לתפקודים אחדים כמו ניתוב, מתן מחסה ומיסוך מסוים של אור ורעש המגיעים מהכביש. מיני הצומח המשמשים לניתוב צריכים להתאים לאלה הנמצאים על המעבר, בסביבה הקרובה ובצדי הדרך. בכניסה למעבר יש להשתמש במיני צומח המושכים את מיני היעד או מועדפים עליהם. מיסוך וצמצום הפרעות מיסוך מיועד לצמצם באמצעות מחיצות או הפרדות אחרות הפרעות של תאורה או של רעש מהכביש הנגרמות לבעלי החיים המשתמשים במעבר. 133
התקנת מיסוך חשובה במעברים העיליים הצרים יותר ובאזורים שמקור התאורה היחידי בהם מגיע מהתשתית שהמעבר חוצה יותר מאשר באזורים שיש בהם מקורות תאורה סמוכים אחרים. במעברים צרים במיוחד יש להימנע ממחיצות גבוהות כיוון שהן עלולות להסב לבעלי החיים תחושה שלילית של מנהרה. במקרים כאלה יש להשתמש במחיצות נמוכות יותר או להטות את המחיצה כלפי חוץ. יש להתקין לאורך שני צדי המעבר הפונים לכביש קירות מוצקים, מחיצות אקוסטיות ומסכים אטומים אחרים, לטעת צומח בצפיפות או לשלב את כל אלה כך שימנעו או יצמצמו ככל האפשר חדירה של רעש ושל תאורה. אם המעבר אינו צר מדי אפשר להשתמש לצורך זה גם בסוללות עפר. על מרכיבי המיסוך להתמשך מטה, עד לכניסה למעבר ולגידור בשולי הכביש. הגובה המינימלי של מחיצות אלה צריך להיות כ- 2 מ. מיסוך גבוה דיו יכול לחסוך את הצורך בגידור נוסף על המעבר. אם הכביש משופע יש לוודא שתאורה מנקודות מרוחקות יותר במעלה הכביש אינה נראית על פני המעבר ואינה הופכת מקור הפרעה קבוע בו. א ב איור.31: ניתוב ואספקת מחסה באמצעות ערמות ענפים ובולי עץ: )א( ערמות ענפים המנתבות למעבר וממשיכות לתוכו, שם נמתחת לצדן מחיצת עץ. ;)NL( )ב( ערמת ענפים המשמשת כמחסה. הצומח העשבוני צמח באופן ספונטני. )NL( רצוי למקם את המחיצות בחלק החיצוני של הקונסטרוקציה כדי להגדיל את הרוחב הזמין למעבר בעלי חיים לממדיו המרביים. יש לחבר בקפידה את המחיצות לאמצעים כמו מחסומי רעש הממוקמים לאורך הכביש. משוכות צפופות ועצים המוליכים לכניסה למעבר יכולים לסייע גם לניתוב בעלי החיים למעבר וגם לשמש כמחסה. גידור גדרות נדרשות כדי להנחות ולנתב בעלי חיים למעברים המתאימים להם ולמנוע את כניסתם הלא רצויה לתחום תשתית התחבורה. ההמלצות לתכנון המפורט מובאות בהרחבה בסעיף.4.1. חיוני לגדר את השוליים החיצוניים של מעבר עילי אם לא הותקנו מחיצות. איור.32: בכניסות למעבר יש למזער הפרעות הנובעות מפעילות אנושית: בתמונה מכלי איסוף למיחזור ממוקמים בכניסה למעבר ומעודדים פעילות אנושית שיכולה להוות הפרעה לתנועת בעלי החיים. )צילום: )SP:.F Navàs, Minuartia הגידור בשולי המעבר העילי צריך להתחבר באופן הרמטי ורצוף לגידור שבשולי הכביש. גיוונים והתאמות נוספים להגדלת האטרקטיביות של המעבר לבעלי חיים אפשר ליצור עליו או בקרבתו נקודות שתייה או לטעת בו מיני צמחים נאכלים, למשל שיחים עם פירות עונתיים שמתאימים לטיפוס בית הגידול. מחסה נוסף על המעבר העילי יכול להיות חשוב לטווח רחב של מינים ולהגדיל את הסיכוי שמינים נוספים ישתמשו בו. אפשר למקם במרווחים מסוימים לאורך המעבר ערמות של ענפים, בולי עץ, גזם, אבנים, סלעים קטנים או בולדרים. אלה מיועדים לספק לבעלי חיים קטנים יונקים קטנים, זוחלים, דו-חיים, חסרי חוליות מחסה ומקלט. הם חשובים במיוחד עד להתבססות צומח גבוה דיו. באזורים צחיחים יש להניח יותר כתמים כאלה כדי לספק מחסה לבעלי החיים. בנוסף, ערמות ענפים יכולות להיות גם אלמנט מנתב למעבר וגם מחסה לבעלי חיים קטנים בכניסה למעבר )איור.31(. בסביבה שסכנת השרפות בה רבה יש לשקול אם למקם ערמות אבנים במקום ערמות ענפים. אפשר ליצור בתי גידול לחים המתאימים לדו-חיים באמצעות שימוש ב אבני קפיצה שבהן נשמרת לחות גבוהה יותר, ויש בהן מקום מחסה לבעלי החיים הקטנים. ניתן לעשות זאת על ידי יצירת כתמים של צומח עשבוני או שיחי או על ידי הוספה של משטחי עץ קטנים המונחים על אבנים כך שהשטח שתחתם מוצל. אם כי רצועת הקרקע 134
על פני המעבר אינה רחבה, אפשר ליצור בכניסות למעבר ברכות קטנות מלאכותיות עם מצע טבעי או עם מצע מלאכותי שאינו מחלחל או המחזיק מים למשך זמן רב. נקודות לתשומת לב מיוחדת אם השימוש המשולב אינו מיועד לכלי רכב ומעוניינים למנוע את כניסתם למעבר, אפשר למקם בכניסה אליו סלעים גדולים. רצוי לגבות אמצעי זה בשילוט הסברה. יש למזער הפרעות הנובעות מפעילות אנושית ועלולות להפריע לתנועת בעלי החיים )איור.32(. הנחיות ספציפיות למינים להלן קבוצות מינים שיכולות להשתמש במעבר אם התנאים המקומיים יותאמו לצורכיהם: דו-חיים: אינם צפויים להשתמש במעבר עילי רב-שימושי אלא אם כן המעבר ממוקם בנתיב נדידה מקומית שלהם או נקלע בדרכם במהלך תקופת התפזרות הצעירים. אם רוחב המעבר ועומק הקרקע מאפשרים זאת, אפשר ליצור בית גידול לח המתאים לדו-חיים בעזרת סדרת ברכות המהוות אבני קפיצה ומחברות בין בתי גידול לחים שהופרדו על ידי הכביש, בשילוב עם מקומות מסתור מתאימים על פני המעבר, או בעזרת קו טפטפות היוצר נתיב לח צר ולאורכו יישתלו צמחים שיכולים לשמש מחסה. יונקים שוכני עצים: או יונקים המעדיפים בתי גידול של עצים או את קרבתם לתנועתם על פני המעבר יכולים לסייע מבנים המספקים מקומות מחסה והגנה בזמן תנועה )כמו ערמות ענפים, תלוליות אבנים או ערמות גזם וסחופת עץ(, ובתנאי שיהיו קרובים דיים זה לזה בכניסות למעבר ועל פניו. מקומות מחסה אלה חשובים במיוחד אם על המעבר אין שיחים רבים. יונקים שוכני בתי גידול לחים: )כגון לוטרה( יכולים להימנע מלהשתמש במעבר אם אינו ממוקם בבית הגידול המועדף עליהם או סמוך מאוד אליו. בנייה של בית גידול לח, כפי שתואר לעיל, יכולה לעודד מינים אלה להשתמש במעבר. מינים מעופפים: אלמנט קווי המכוון למעבר ו/או החוצה את המעבר מצד לצד כמו שורה מרווחת של שיחים גבוהים יכול לסייע בהכוונת תעופתם של עטלפים ומיני ציפורים על פני המעבר. תחזוקה ובדיקה ניטור המבנים של המעברים העיליים דורשים באופן יחסי תחזוקה מעטה. קירות, גדרות ומחיצות מצריכים בדיקה ותחזוקה סדירות כדי לוודא את יציבותם. כבר בשלב הביצוע של המעבר העילי יש לתכנן את נוהלי התחזוקה לשנתיים-שלוש השנים הראשונות שלאחר ההקמה, במיוחד את אלה הנוגעים להתבססות הצומח. בשנים הראשונות לאחר ההקמה קרוב לוודאי שיהיה צורך להשקות את הצומח על פני המעבר. השקיה כזו מאפשרת לצומח להתבסס, להשריש ולהתפתח במהירות למצבו התפקודי הרצוי על המעבר. לאחר מכן אפשר לגבש נוהלי תחזוקה מדי שנה, בהסתמך על נתוני הניטור והבדיקה השוטפים. חשוב להקפיד לסלק מיני צמחים רודרליים וצמחים פולשים מפס הצומח הן אם הוא נוצר ספונטנית והן אם ניטעו בו שיחים קטנים ובני שיח או נזרעו בו מיני צמחים עשבוניים. לאחר ההקמה יש לנטר את תפקוד המעבר אם תוקצבה האפשרות לפעול במידת הצורך לבקרה ולשיפור המצב: במקרה זה יש לנטר את פעילות מיני היעד במעבר ובסביבתו, לתעד גם את אופי פעילות האדם שם, ולבחון מה ממנה עלול להשפיע על מידת השימוש במעבר על ידי בעלי חיים ובאיזה אופן. הניטור יכול לכלול שילוב של שיטות שיספקו מידע נרחב ומקיף הנדרש לצורך קבלת החלטות )למשל שימוש בפסי טשטוש ובמצלמות מיוחדות לבעלי חיים(. ברקנית האשל. )צילום: רון פרומקין( 135
.2.4 מעבר בין צמרות איור: SP: P. Gaspar תיאור כללי ומטרות מעבר בין צמרות crossing( )tree-top overpass/ canopy הוא מבנה חצייה הממוקם מעל מפלס הכביש ומיועד לחבר בתי גידול מיוערים המופרדים על ידי כביש. מעבר כזה מיועד למיני יונקים מטפסים שוכני עצים שיכולת תנועתם במרחב נפגעת ומוגבלת במידה רבה על ידי כביש הקוטע את בית גידולם. חלקם, כמו דלק ומיני מכרסמים, יכולים לחצות תשתיות תחבורה, וגדרות אינן מהוות מכשול עבורם, וכך, במקומות שנפח התנועה בהם רב, התוצאה עלולה להיות כמות דריסות גדולה. לעומת מינים אלה, מכרסמים מסוימים כמו יערונים אינם יורדים לקרקע לעתים קרובות, ויכולים להעדיף לחצות כבישים במקומות שבהם ענפי עצים סמוכים קרובים זה לזה. ייתכן שמינים כאלה לא ישתמשו כלל במעברים עיליים, או ישתמשו רק במקומות שבהם יש במעברים כיסוי של עצים. מעברים עיליים מיוחדים לחציית תשתיות המתאימים לבעלי חיים מטפסים יכולים להיות פתרון טוב לצמצום התמותה מדריסות בקבוצה זו. מעבר בין צמרות מאפשר לבעלי החיים תנועה על פני טיפוסי כביש ורוחבי כביש שונים, ואפשר להתאים את המבנה לצרכים הספציפיים של מיני היעד שנבחרו. בארצות אחדות תוכננו והוצבו מעברים כאלה עבור קשת של בעלי חיים. עד כה נבנו מעט מעברים מסוג זה, והמידע שמובא כאן מיועד למקרה שיתעורר בישראל צורך נקודתי הדורש פתרון מסוג זה. מיני יעד יונקים שוכני עצים, בעיקר מכרסמים. מינים אחרים שיכולים להשתמש במעבר: אין מידע לגבי אפשרות שימוש על ידי דלק, סמור או זוחלים כגון זיקית. השימוש במבנה אך ורק לבעלי חיים. 136
הנחיות כלליות ומיקום מבנים אלה הם ייעודיים, ונועדו הן לצמצום כמות הדריסות והן להגברת התנועה של בעלי החיים ממיני היעד בין כתמי בית הגידול המיוערים משני צדי הכביש )איור.33(. בישראל אפשר לשקול הצבת מעברים בין צמרות )א( באזורי חורש ויער שיש בהם אוכלוסיות חשובות לשימור של מכרסמים או סמורים; )ב( באזורים שיש בהם ריכוז תמותה מדריסות של מיני היעד. התכנון המפורט והחומרים שישמשו למעבר תלויים באופי האתר ובמיני היעד שנבחרו. המבנה כולל עיגון של חבלים עבים או של כבלי מתכת לעצים או למבנים קבועים כמו שילוט הכוונה, המאפשרים לבעלי החיים לנוע בין צמרות עצים הממוקמות משני צדי הכביש. איור.33: מעבר בין צמרות: מעבר בין צמרות המסתייע במבנה קיים של שילוט כביש. )צילום: )US:.T Clevenger כיוון שקיימת מגמה מבחינת ממשק ותחזוקה שלא לאפשר או לטפח נוכחות עצים גדולים בקרבת הכביש אלא במקרים חריגים, יש לבחון אם המרחקים בין העצים הסמוכים לכביש אכן מאפשרים הצבת גשר מחבר כזה. חבלים או כבלים יכולים להימתח בין עצים כדי לגשר על פני כבישים קטנים. כדי לעגן את המבנה באופן בטיחותי יש להעדיף מתקנים קבועים ויציבים יותר בעיקר בסביבת כביש מהיר מרובה מסלולים, כשיש שטח פתוח נרחב מצדי הכביש והמרחק לעצים הסמוכים הגדלים לצד הכביש גדול יותר. אם משתמשים במבנים קבועים קיימים כמו תומכות של שלטי הכוונה התלויים מעל הכביש, אפשר להתקין בהם משטחי עץ או פסי הליכה מעץ. משטחי הליכה אלה גם יסתירו במידת מה מבעלי החיים החוצים את אורות כלי הרכב העוברים בכביש שתחתם. ממדים מומלצים חבלים שקוטרם לפחות 8 ס מ משטחי עץ ברוחב 30 ס מ לפחות שני כבלי פלדה מקבילים וביניהם מונחת רשת ניילון שרוחבה 30-20 ס מ טיפוסי קונסטרוקציה טיפוסי קונסטרוקציה מגוונים: חבלים, כבלי פלדה, משטחי עץ, קונסטרוקציות של שלטי הכוונה )איור.34(. תכנון מפורט והתאמה כדי להבטיח תפקוד ויעילות של מעבר בין צמרות יש למקמו בשטחים שבהם הקישוריות בנוף הסובב עבור מיני היעד שנבחרו היא רבה, שבהם מסדרונות תנועה מוכרים של מיני היעד ואפשר לחברם בין שני צדי הכביש, ושהפרעת האדם בהם היא מזערית. אם המבנה כולל שימוש בשלטי הכוונה, יש לחברם לעצים הסמוכים בעזרת שלושה חבלים או יותר המתוחים מקצה השילוט לעצים הסמוכים, כך שכל החבלים יאפשרו לבעלי החיים גישה למעבר. יש לוודא שבית הגידול הסמוך למעבר מנוהל על פי צורכי האוכלוסיות של מיני היעד ועל פי צורכי הקישוריות שלהן. יש לקיים רציפות של בית הגידול ושל הצמרות שבו כדי לאפשר למיני היעד לנוע בתוך האזור ולהתקרב למבנה החצייה. 13
התכנון המפורט של מעברים בין צמרות תלוי בסוג הכביש. בכבישים מקומיים צמרות העצים לעתים קרובות דיין כדי לאפשר לבעלי חיים מטפסים לנוע מעץ לעץ בלא סיוע נוסף )איור.34 ד (. כשהמרחק גדול מדי יכולים חבל, סולם חבלים או אמצעי מגשר אחר להוות קישור מתאים. הקישור דורש יציבות גדולה יותר על כבישים רחבים יותר או במקרים שבהם המרחק בין צמרות העצים גדול מדי. אמצעים שונים כמו חבלים וכן קונסטרוקציות של כבלי פלדה עם נתיב הליכה ביניהם יושמו במקומות שונים, ועליהם להיות רחבים דיים כדי לאפשר לבעלי החיים ללכת עליהם. עד היום נעשה שימוש באמצעים האלה: סולמות חבלים ברוחב של 30 ס מ. נתיב הליכה המורכב משני כבלי פלדה וביניהם רשת שרוחבה 30-20 ס מ. קונסטרוקציות המחזיקות שלטי תנועה מעל כבישים מהירים ורחבים שהותאמו לשימוש על ידי הוספה של נתיב הליכה מעץ, מחסות ומקומות מחבוא. גיוונים והתאמות נוספים הגנה מטורפים היא אמצעי נלווה חשוב. כשהמעבר עשוי חבל או נתיב הליכה גלוי, תוספת של חבל דק הנמתח מעליו יכולה למזער סכנת טריפה ולמנוע התקפה מצד עופות דורסים. נטיעת עצים ושיחים והוספת חבלים ומשטחים שיכולים להקל על מיני בעלי החיים הרלוונטיים את הגישה למעבר כזה. נקודות לתשומת לב מיוחדת על המעבר להיות: איור.34: יונקים מטפסים יכולים להיעזר במבנים מעל הכביש: אפשרויות התכנון יכולות להיות: )א( חבל; )ב( נתיב הליכה המורכב משני כבלי פלדה וביניהם רשת; )ג( התאמה של מבנה שילוט מעל הכביש המהיר למעבר בעלי חיים. )EU( )ד( בכבישים צדדיים שאינם רחבים מתאפשר מעבר בין צמרות בלא מבנה נוסף )תפקוד )hop-over במצב שבו צמרות העצים מתוח דיו כדי שבעלי החיים יוכלו ללכת עליו בטוח מפני טורפים מקושר היטב לעצים ולשיחים משני צדי הכביש בטוח מבחינת המשתמשים בכביש הוותיקים הנטועים לצדם קרובות זו לזו או נפגשות מעל לכביש. )NL( הנחיות ספציפיות למינים מיני היעד, כאמור, הם בעיקר מכרסמים שונים, וייתכן שאף דלק וסמור. מעבר כזה אינו מתאים ליונקים גדולים, לדו-חיים וכנראה שגם לא למרבית הזוחלים. לא ידוע בוודאות אם מעבר כזה יכול לנתב מעליו תעופת ציפורים או עטלפים. תחזוקה ובדיקה חשוב לבדוק תקופתית את יציבות המבנה ואת בלאי החומרים, ולהחליף רכיבים שמצבם גרוע כדי לשמור על בטיחות הנוסעים בכביש. ניטור א ב ג ד ניטור השימוש במבנה יכול לסייע בשיפור תפקודו. הניטור יכול להיעשות למשל על ידי שימוש במצלמות מיוחדות לבעלי חיים. 138